רבי יהושע לייב דיסקין נוהג היה למסור שיעור קבוע לתלמידיו. היות שחולני היה וסבל מירידת סוכר כרונית, היה עוזרו מביא לו באמצע השיעור כוס תה, בה היה מוהל כמה כפיות גדושות של סוכר.
באחד הימים הבחינו התלמידים כי הרבנית נרעשת ונסערת. כששאלוה לפשר העניין אמרה כי מצאה את קופסת המלח ליד קומקום התה, וסביר להניח שהשמש טעה והכניס לתה מלח במקום סוכר.
"דבר זה מסוכן מאוד לרב", הסבירה להם. הרגיעו אותה התלמידים וסיפרו לה כי לא ראו שום שינוי בפניו של הרב בעת ששתה את התה, ובוודאי היא דואגת לחינם. בכל זאת בדקו וגילו כי אכן היה התה מלוח מאוד!
שאלו את רבי יהושע לייב: "איך יכול היה הרב לשתות מים מלוחים! הן עלול הדבר להזיק לבריאותו!"
"ודאי", השיב בניחותא, "אך כבר פסקו להלכה כי מוטב שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים!"
"אך יכול היה הרב להמנע משתיה בלי לנמק את הסיבה!"
ענה הרב: "אם הכין השמש תה ולא אשתה אותו, דבר זה כשלעצמו עלול לפגוע בו!"