בשנת תרל"ט, פקדה את ארץ ישראל בצורת קשה. הגרי"ל דיסקין זצ"ל החל בפעולות מקיפות, להקלת מצוקת הבצורת. בעיצומה של תקופה קשה זו, חלה הגרי"ל דיסקין בקשיי נשימה. הרופא אמר, שהמחלה באה עקב דאגתו הרבה למזונם של בני ירושלים ונשיאתו בסבלם. מתייסר היה עם מוכי הרעב, עד שהוכה גם הוא בחולי.
התפעל הרופא: "כשהעלילו עליו עלילת שוא בבריסק, כשצפוי היה לשנות מאסר ארוכות לא חלה. כאשר נכלא עם פושעים אלימים, לא חלה. כשנמלט בניסים והסתתר בפריס, בעוד הבולשת הרוסית מחפשת אחריו, לא חלה. כי בכל אלו ריחפה הסכנה על ראשו בלבד, אך כאשר אחרים מתייסרים וסובלים – הוא סבל עמם את סבלם, נשא עמם בעול, חש את כאבם והתייסר עימם. עד שחלה…"