בשנת תרפ"ז פרצה שרפה בעיירה ראדין, וכמעט כל בתי העיירה עלו באש. האש נעצרה סמוך לביתו של ר' ישראל מאיר ובנייני הישיבה, שנותרו לפליטה עם עשרים בתים נוספים בלבד.
תושבי העיירה לא הצליחו להציל מרכושם דבר, ומצבם היה בכי רע. ר' ישראל מאיר הפסיק את לימודיו והתמסר לעזרת הנפגעים. ראשית, השיג סכום כסף בהלוואה והושיט להם עזרה ראשונה. מיד לאחר מכן, נטל את מקלו בידו וסובב במשך עשר שבועות בערים הגדולות שבסביבה: וילנא, קובנא, מינסק ועוד. הוא אסף סכומי כסף גדולים עבור יהודי העיירה. מלבד זאת, כתב מאות מכתבים לכל יישובי ישראל בעולם בבקשת עזרה. כל פניותיו של ר' ישראל מאיר נענו ביד רחבה, והוא הצליח לאסוף כעשרת אלפים רובל, מלבד בגדים, מזון וכו'. הוא גייס לעזרתו את כל בני ביתו ואת רבני העיר, ובתוך זמן קצר שוקמה העיר וכל תושביה שבו למעמדם.
בין ניסיונותיו להצלת העיר, פנה ר' ישראל מאיר לאוצר המלוכה שיקציבו סכום כסף לשיקום העיר על סמך חוק מיוחד שהיה קיים עוד מימי ניקולאי הראשון. כעבור שנה קיבל עשרים וחמישה אלף רובל.
באותו זמן פרצה שוב שרפה בעיירה ועשרים הבתים שניצלו בדליקה הראשונה וכן ביתו של ר' ישראל מאיר נשרפו לחלוטין. דאגתו של ר' ישראל מאיר לעצמו ולמשפחתו שנותרו ללא בית, לא מנעה ממנו להתעניין בגורלם של שאר הנפגעים. הוא השפיע על נפגעי הדליקה הראשונה שיתרמו עשירית מהמענק שקיבלו מהמדינה לטובת הנפגעים החדשים. הודות למעשהו זה, הצליח לעזור גם להם להקים את בתיהם מחדש.