פעם בליל חורף קר, העיר ה"חפץ חיים" את בתו בחצות הלילה, וביקש ממנה ללכת איתו לחייט, כדי לשלם לו את שכר פעולתו, היות והוא שכח לשלם לו בערב.
בית החייט עמד בקצה העיר, הקור היה גדול וה"חפץ חיים" לחש באוזני בתו: "הכל כדאי, ורק לא לעבור על לאו של תורה…".
פעם ביום חורף, נסע ה"חפץ חיים" בעגלה מראדין לתחנת הרכבת. בדרך נזכר ששכח לשלם לחייט שתיקן לו את הפרווה. ביקש ה"חפץ חיים" מהעגלון להובילו מיד חזרה לראדין כדי לשלם את שכרו של החייט.
כששאלו אותו: "הרי יכול היית לשלוח את הכסף עם העגלון שהיה תושב ראדין, ולבקש ממנו שבחזרתו לראדין, בו ביום, ימסור את השכר לחייט".
השיב להם ה"חפץ חיים": "כאשר הדבר נוגע ללאו דאורייתא, לא סומכים על שליח…"
