בסערת מלחמת העולם הראשונה, נאסר בחור ישיבה, יליד גרמניה, באשמת ריגול לטובת הגרמנים. התובע הרוסי ביקש לגזור עליו גזר דין מוות.
הגיע ה"חפץ חיים" למשפט להעיד על חפותו. לאחר שסיים את דבריו, ביקש הסניגור מהשופטים הצבאיים להתייחס לעדותו כקובעת וכה אמר: "היודעים אתם מיהו האדם שהעיד כאן? אספר לכם סיפור שסופר אודותיו:
פעם חדר גנב לביתו וגנב את פמוטי הנחושת של שבת – חפצי הערך היחידים שהצליח למצוא שם. כשהבחין בו החפץ מיד רץ אחריו וקרא בקול: 'מחול לך, הריני מפקירם', כדי שלא תענש בשמים בגללי…"
הסיפור עורר רושם עז, שהתפוגג מיד כאשר גחן אב בית הדין ושאל בספקנות: "ואתה, אדוני הסנגור, מאמין לסיפור?!"
"נניח שלא", ענה הסנגור, "אבל עובדה היא, אדוני השופט, שאודותיך לא רווחים סיפורים כאלו…"