האדם נברא בצלם אלוקים, והוא היצור היחיד שיש לו בחירה חופשית. בחירה זו ניתנה לאדם, כדי שיגיע אל האמת, רק לאחר מאבק פנימי נגד מכשולים, פיתויים והטעיות.
האתגר שהעמיד הקב"ה בפני האדם אינו קל. האדם נועד לגדולות, אבל לא על ניצחון קל תהיה תפארתו. הוא חייב להוכיח את עצמו במבחנים קשים, ולעמוד בגבורה מול לחצים אדירים. התמודדות קשה זו, המאמצים להגיע להכרת האמת ולעמידה בניסיון – הם תכלית בריאתו של האדם.
אילו היתה האמת האלוקית פשוטה וגלויה לכול, אילו היו חוקי הטבע כפופים בגלוי למערכת קיום המצוות, אילו היתה כל מרידה בתורה גוררת באופן מיידי עונש לעין כול, אילו היו שאיפותיו ומשאלותיו של האדם מתגשמות מיד בעקבות מעשיו הטובים – כלום היה ניסיון לאדם בחייו? כלום היה ערך לבחירתו הטובה? במצב זה לא היו לו דחף או סיבה לעשות עוול. אמנם היה נוח לחיות בעולם מעין זה, אולם הוא היה עולם חסר אתגר, וממילא גם חסר הישגים רוחניים ותכלית.
האדם מוצא את עצמו בעולם הפועל כאילו מעצמו, על פי חוקיות טבעית. האדם ער לעובדה שצרכיו היסודיים אינם מובטחים לו, ועליו לפעול למען פרנסתו, בטחונו, בריאותו ורווחתו. הרצון לפעול ואף להלחם למען דברים אלו, טבוע באדם מיום היוולדו. גם הדחף להנות מתענוגות תבל הוא רב עוצמה.
התורה מסכמת זאת בפסוק (דברים י"ג, ד'): "כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה'". אם ישכיל האדם לקרוא לכל קושי הניצב בדרכו בשם ניסיון, ויבין את מטרותיו, אין ספק שייקל עליו להתמודד, לבחור בחירה נכונה ולצאת מנצח מן המערכה.
