ענין ארבעת הגלויות הוא דבר שהוטבע בשורש הבריאה, כמו שכתוב במדרש על הפסוק: "והארץ היתה תוהו ובהו וגו'", שמרומזים שם ארבעת הגלויות. והנה, בעוד ענין ארבעת הגלויות מפורש עשרות פעמים בנביאים ובחז"ל, גלות ישמעאל לא כתובה במפורש. יחד עם זאת, גלות ישמעאל היא חלק בלתי נפרד מגלות אדום. כל פעם שמוזכרת גלות אדום בכתובים או בדברי חז"ל, הכוונה לשילוב של אדום וישמעאל יחדיו.
באחרית הימים תהיה התגברות מיוחדת של מלכות ישמעאל, כלומר, שהסדר יהיה ארבעה גלויות: בבל, מדי, יון ואדום. ובאחרית הימים תהיה גלות חמישית, שהיא גלות ישמעאל הקשה מכולן.
על הפסוק: "והנה אימה חשכה נופלת עליו", מפורש בפרקי דרבי אליעזר פרק כ"ג: "אלו בני ישמעאל, שעליהם בן דוד יצמח, שנאמר: "אויביו אלביש בושת 'ועליו' יציץ נזרו" (תהילים קל"ב, י"ח). גם בעל הטורים על הפסוק (בראשית כ"ה י"ח) העוסק בישמעאל: 'על פני כל אחיו נפל', וסמוך לו הפסוק: 'ואלה תולדות יצחק', "לומר כשיפול ישמעאל באחרית, אזי יצמח בן דוד שהוא מתולדות יצחק".
מלחמת גוג ומגוג תהיה מלחמת אדום וישמעאל, נגד בני ארץ ישראל. לאחר מכן ילחמו אדום וישמעאל זה בזה, וישמידו זה את זה. המלחמה תהיה סביב ארץ ישראל.
בפרקי דרבי אליעזר כתוב שהיחיד מבין אומות העולם שהקב"ה שם את שמו עליו הוא ישמעאל. "מכל שבעים אומות שברא הקב"ה, לא שם את שמו על אחד מהם אלא על ישמעאל", מלבד עם ישראל. ועל כך אומר בלעם בנבואתו: "אוי מי יחיה משומו א-ל" (במדבר כ"ד, כ"ג).
על שום גלות לא נאמר הבטוי הקשה; "אוי", רק על אותה אומה ששמו של הקב"ה נמצא בקרבה.
הנבואה של בלעם היא על מלחמת גוג ומגוג, והיא קשורה לישמעאל, כי שם הקב"ה בקרבו.
יש מקום נוסף בתורה: "ונתן ה' אלוקיך את כל האלות האלה על אויבך ועל שונאיך אשר רדפוך" (דברים ל', ז'). התורה מדברת על 'אויבך' ועל 'שונאך' אלו שני הגדרות נפרדות שאינן קשורות זו בזו. רבינו בחיי בפירושו על התורה מגדיר את ההבדל:
"אויבך זה ישמעאל, שונאיך זה עשו… ומה שהזכיר אויבך על ישמעאל ושנאיך על עשו, מפני שהאויב גדול מן השונא, כי השונא אע"פ שירע לו, יעשה על דרך הרחמנות, אבל האויב הוא שבלבו איבה עולמית, לא ישים לו רחמים… וזה מסוד הלשון ודקדוקו, כי אויב הוא מלשון 'אבוי' ואותיותיהם שוות, ועל שם שהנופל בידו צועק 'אוי ואבוי'…
ומפני שבני ישמעאל קשים לישראל יותר מבני עשו, לכך קראם הכתוב 'אויבך'.
מקום נוסף שמצאנו בו את הביטוי 'אוי' ושוב בהקשר לבני ישמעאל. הוא בדברי דוד המלך: "אויה לי כי גרתי משך, שכנתי עם אהלי קידר" (תהילים ב', ב'). אהלי קידר הם ישמעאל ושוב מופיע הביטוי: "אויה לי", שהוא קשה ביותר.
מהי הגדרת 'אויב' ומדוע היא מיוחדת לבני ישמעאל?
עם שונא יש דרך כיצד להסתדר, ועם אויב אין מה לעשות, האיבה שלו נותרת לעד.
במהלך ההיסטוריה הארוכה כשהיינו שרויים בגלות אדום, היו גזרות קשות, אבל היו גם דרכי מילוט. לעתים ניתן לבטל או להקל את הגזירות באמצעות שוחד. היו גם דרכי שתדלנות נוספות. אבל בכל ההיסטוריה שלנו עם ישמעאל, לא היתה דרך להסתדר איתו.
כי ישמעאל, ששם הקב"ה בקרבו, רואה בחוטאים אנשים שצריך לבער אותם מן העולם, והוא סבור שהתפקיד של ביעור החוטאים מוטל עליו. לכן, בשעה שהוא רוצח והורג, הוא צועק את הקריאה הישמעאלית הידועה. ישמעאל החליט שהוא מיישם את רצונותיו של ה' בעולם, והוא רוצח והורג ככל אוות נפשו. בדת האיסלם כל מי שחוטא צריך להסתלק מן העולם. 'דין מוחמד בסיף' הוא אחד מיסודות האיסלם. הדבר זה הוא לא רק כלפי מתנגדי האיסלם, אלא גם בינם לבין עצמם.
ישמעאל נקרא בתורה "פרא אדם". תמיד שם העצם קודם ורק אח"כ מופיע התואר. אף אחד לא אומר: 'חכם אדם', אלא אדם חכם. אם התורה אומרת על ישמעאל שהוא פרא אדם פירוש הדבר שפרא הוא שם העצם שלו, ואדם הוא התואר שלו.
'פרא' פירושו שאין לו שום מסגרות מחייבות, ואין לו כללים מינימאליים. זה לא קובע שהישמעאלי אינו מתורבת, אפשר בהחלט לתרבת את הישמעאלי ולהפוך אותו לאיש בין אנשים, ויש הרבה ישמעאלים מנומסים ומתורבתים. אבל ההבדל הוא ברגע שהלה מאבד את כל הכללים הוא מסוגל להגיע למעשי רצח גרועים ביותר.
זו תהיה הגלות האחרונה שאחריה תבוא הגאולה השלמה.