מלכות אחשורוש

אחשורוש מלך על מאה עשרים ושבע מדינות, מהודו ועד כוש. בנעוריו היה שומר באורוות הסוסים של בלשאצר מלך בבל, אך לאחר מכן הפך לעשיר גדול ואת כסא מלכותו השיג בממונו הרב. במשך שנים קנה ערים ומחוזות רבים ומשל עליהם, עד שלא היה בעל רכוש כמוהו בכל ממלכת פרס ומדי, וכתר המלכות הונח על ראשו.

משתה השרים

אחשורוש ערך משתה מפואר לכל שרי המדינות שעליהן מלך. שליחי המלך עברו מהודו ועד כוש והזמינו את הקרואים למשתה. המלך ציוה על אורחיו לבוא לבושים במעילים לבנים ויקרים, הושיב אותם על מיטות זהב וכסף, וחגג איתם במשך מאה ושמונים יום. בכל חודש הראה אחשורוש לאורחיו את אחד מפלאי אוצרותיו. בחודש הראשון הראה להם את אוצרות הזהב והכסף הנתונים בבית גנזיו. בחודש השני הציג לפניהם את השליחים הרבים המגיעים אליו מכל מדינות מלכותו. בחודש השלישי, הראה להם את המתנות היקרות שהביאו אליו השליחים. בחודש הרביעי הוציא מאוצרותיו את כל כתבי החכמה שאספו הוא והמלכים הקודמים במשך שנים רבות, וביניהם ספר תורה השייך לעם ישראל. בחודש החמישי הראה לאורחיו את כליו העשויים זהב ומשובצים באבנים יקרות וזוהרות, ביניהם היו גם כלי בית המקדש.

עצת המן

משתה המלך הפך לשיחת המוני העם. לא היה איש שלא שמע ולא דיבר אודות הכבוד הגדול שכיבד אחשורוש את שרי מדינותיו.

בכדי להשביע את רצונם של תושבי שושן הבירה, יעץ המן, שרו של המלך, לעשות משתה נוסף לכל האנשים הנמצאים בשושן הבירה, מגדול ועד קטן, ולהראות להם את עושרו ותפארתו של המלך.

המן לא רצה רק בטובתו של המלך, מטרה נוספת היתה לו. כל ימיו קינא ביהודים ורצה להשמידם ובכל הזדמנות ביקש מאחשורוש להרגם. "אינך מכיר את היהודים", אמר המן למלך, "עם מיוחד הם, מפוזרים בכל העולם ובכל זאת שומרים על דתם, על לבושם ועל שפתם, את דתי המלך אינם עושים ולמלך לא כדאי להחזיקם בארצו".

המלך אחשורוש פחד להרע לישראל ולכן ענה לו: "איני רוצה להציק לעם ישראל, פוחד אני מאלוקיהם, פן יביא עלי מכות כפי שהביא על פרעה מלך מצרים". כאשר שמע זאת המן, לא התייאש ואמר: "גם לזאת יש לי עצה. אלוקי היהודים שומר עליהם רק כאשר הם שומרים את מצוותיו. עליך להזמין אותם למשתה שתעשה לכבודם ולהשקות אותם ביין רב, אין ספק שהם יחטאו, ישתכרו וישכחו את אלוקיהם. וכשיכעס עליהם האלוקים, ימסור אותם בידך ולא יענישך כשתהרגם".

עצת המן מצאה חן בעיני אחשורוש, ולכן שלח את עבדיו להזמין את כל היהודים אשר במדינות מלכותו להשתתף במשתה שערך לאנשי שושן הבירה.

במשך שבעה ימים חגגו המוני האנשים, בחצר גינת המלך, וביניהם יהודים רבים. לאחשורוש היה גן מפואר, שורות שורות של עצי פרי ועצי בשמים היו נטועים בו והפיצו ריח משכר. צמרות העצים הצלו על הגן ונראו כחופה גדולה, מתחתיהם ערוכים היו השולחנות בפאר רב. רצפת הגן עשויה היתה מאבנים יקרות וזוהרות. עמודי שיש בצבעים מרהיבים ניצבו בגן וביניהם נמתחו בדים לבנים רקומים בחוטי ארגמן ותכלת, וקשורים אל עמודי השיש בלולאות זהב.

אחשורוש הושיב את אורחיו על מיטות העשויות משנהבי פילים וציוה על עבדיו לשרת כל איש ואיש בכבוד גדול. עבדי אחשורוש הגישו לאורחים מטעמים ערבים ויין רב כיד המלך. כדי שכולם יאכלו וישתו בלב שמח, הכריז אחשורוש על ביטול המיסים של תושבי עירו, ושמחת החוגגים היתה גדולה מאד.

לפרסים, היה מנהג מוזר. בכל משתה שערכו, היו רגילים להשקות את אורחיהם מתוך כוס יין גדולה, וכל אחד מהמוזמנים היה חייב לשתות את כל היין שבכוס. לא היה ניתן לעשות דבר נגד חוק מוזר זה. ולכן היו הפרסים מגיעים למסיבות כשדינרי זהב בכיסיהם כדי לשחד את שר המשקים שלא יכריחם לשתות את כל היין שבכוס.

אחשורוש לא רצה להציק לאורחי המשתה, ולכן פקד להשקות כל איש כפי רצונו. כל אחד קיבל את היין שאהב בגביע זהב מפואר, ולאחר ששתה, קיבל את הגביע במתנה.

לבו של המלך אחשורוש גבה למראה החוגגים הרבים, והוא התפאר: "אין דבר שאין ביכולתי לעשותו". הדבר לא מצא חן בעיני ה', ולכן פנה למלך הגאה ואמר: "כיצד הינך מעז להתפאר ולומר שביכולתך למלא רצון איש ואיש? מה תעשה כשיבקשו ממך מלחי ספינה אחת רוח דרומית, ואילו מלחי ספינה אחרת יבקשו ממך רוח צפונית, ושניהם בלב ים האחת ליד חברתה? האם תוכל למלא את רצונם? ומה תעשה כשיבואו לפניך מרדכי היהודי והמן האגגי ובפיהם בקשות סותרות זו את זו? התוכל למלא את רצונם? עוד תווכח שאין בך כח לעשות הכל. רק בידי, בורא העולם ומנהיגו, היכולת לעשות הכל".

מרדכי הצדיק

איש יהודי צדיק וירא שמים היה בשושן הבירה, ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש משבט בנימין. בכל הארץ לא היה צדיק כמוהו, הלך בדרך ה' והקפיד לשמור את מצוות ה'. שמו היה 'בן יאיר', על שם שהאיר את עיני ישראל בתורת ה'. 'בן שמעי', מפני ששמע ה' לתפילתו. 'בן קיש', על שם שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לפניו.

מאחר שמרדכי לא השתחווה להמן הרשע, למרות שחייו היו נתונים בסכנה, הוא נקרא בפי כל: מרדכי היהודי. הוא היה בין חכמי הסנהדרין, ולכן ידע שבעים שפות. לא היה חכם כמוהו בכל הארץ.

מרדכי לימד את עם ישראל תורה בארץ ישראל, עד שגלה לבבל עם חשובי העם בימי המלך יהויכין. בבבל לא מצא הצדיק מרגוע, ולכן שב לארץ ישראל, אולם כשנודע לו על מות דודתו ועל הילדה אסתר שנותרה יתומה ללא אב ואם, שב לבבל וגידל אותה כבתו. כאשר כבשו כורש ודריוש את בבל, עברו יהודים רבים, ואיתם מרדכי היהודי, אל שושן הבירה וישבו שם. בשושן הקים מרדכי בית מדרש ולימד את היהודים תורה, כדי שלא תשתכח התורה מישראל גם בארץ גלותם.

כשהזמין המלך אחשורוש את היהודים למשתה, הזהיר מרדכי את בני ישראל לא להשתתף במשתה. החכמים והצדיקים שבעם שמעו בקולו, ואכן לא נהנו מסעודתו של המלך אחשורוש. אולם רבים לא התגברו על יצרם והשתתפו במשתה המלך. הם אכלו ושתו מכל אשר הוגש לפניהם ועברו על מצוות ה'.

כיון שמרדכי היה נכבד בחצר מלכות אחשורוש, הופקד עליו לשרת את היהודים המשתתפים במשתה. כאשר ראה את כלי בית המקדש מוצגים בפני החוגגים, וכששמע את התפארותו של אחשורוש באוצרות בית ה', התעצב על ליבו, לא אכל ולא שתה מאומה והתפלל אל ה': "אנא ה', נקום את נקמת בית מקדשך החרב מיד הרשע הזה, אשר חילל לעיני כל את כלי ביתך", מרדכי וחכמי הסנהדרין זעקו. ואמנם תפילתם של הצדיקים הגיעה עד כסא הכבוד וה' שמע את תחנוניהם.

משתה ושתי המלכה

גם ושתי המלכה, אשתו של אחשורוש, עשתה משתה נשים בבית המלכות. ושתי היתה רשעית וגאוותנית מאין כמוה. והגישה לפני אורחותיה, נשות השרים, ממאכלי ארץ ישראל המשובחים, הראתה להן את תכשיטיה המפוארים ובכל יום הכניסה אותן לשישה היכלות מפוארים בארמונה והתפארה בכלים, ברהיטים ובאוצרות שבתוכם. במשך שבעה ימים חגגה ושתי עם האורחות הנכבדות, עד שנקראה להתייצב לפני המלך.

פקודת אחשורוש וסירובה של ושתי

המלך ושריו השתכרו במשתה היין והחלו להתפאר בכוחם, בעושרם ובתפארת מלכותם. הם שיבחו את נשותיהם והתווכחו ביניהם מי הן הנשים הנאות בעולם – נשות פרס או נשות מדי. שמע המלך את ויכוחם והכריז: "כולכם טועים. לא נשות פרס ולא נשות מדי הן היפות בעולם. אשתי, בת בבל, היא היפה מכולן. אצווה עליה להופיע ולעמוד לפנינו ותיווכחו שאין נאה ממנה". עצת המלך השיכור הלהיבה את השרים, וכולם חיכו בקוצר רוח לראות את המלכה היפה.

המלך ציוה על ושתי המלכה, להתייצב לפני שרים ומלכים, אמנם היא פחדה שלא לציית לפקודתו, אולם משהביטה בראי, נוכחה לדעת שכל גופה מכוסה צרעת. פצעים גדולים ומכוערים פרחו על גופה ופניה, ואילו מאחור, צמח לה זנב. "מה אעשה?" זעקה בפחד, ולא ידעה מה לומר לעבדי המלך הממתינים לקחתה אל משתה בעלה.

עונשה של ושתי הגיעה לה מפני שהעבידה את בנות ישראל בשבתות, התאכזרה אליהן והפשיטה אותן מבגדיהן כדי להשפילן.

ושתי יצאה אל השליחים ואמרה להם לומר למלך: "מה לך המלך שהשתכרת עד כדי כך שאינך יודע מה פיך מדבר? האם איבדת את שפיות דעתך? השכחת שבת מלכים אני? בת בשלאצר ונכדת נבוכדנאצר הגדול אני, כיצד העזת לדרוש ממני לעמוד לפניך? החושב אתה ששכחתי שלא מזרע המלוכה אתה? לו היה אבי חי, לא היה מתיר לי להתחתן עם שומר אורוות כמוך".

השליחים הנדהמים, מיהרו לומר למלך את דברי המלכה. לשמע הדברים כעס המלך מאד ושלחם שוב להזהיר את ושתי ולאיים עליה שרע ומר יהיה גורלה באם תסרב למלא את פקודתו. ושתי שמעה את פקודת המלך בפחד, אולם לא העזה להתייצב בצורה כזו לפני המלך והשרים. היא אמרה לשליחי בעלה: "לכו ואמרו למלך: כבודך ויקרך חשובים לי יותר מכל, לכן מסרבת אני לבוא ולעמוד לפני אורחיך. אם לא אמצא חן בעיניהם ילעגו לך ויאמרו: 'האם באשה כזאת התפארת כל כך?' ואם אמצא חן בעיניהם יחפצו בי לעצמם ויהרגו אותך בגללי'".

עונשה של ושתי המרשעת

סירובה של ושתי הכעיס את המלך אחשורוש מאד. הוא הושפל לעיני שריו ועבדיו והחליט להעניש קשות את המלכה החצופה.

בין יועציו היו גם חכמי ישראל. כששאלם המלך מה לעשות במלכה שלא קיימה את ציוויו, הם חששו לייעץ לו כיצד לנהוג. אם יאמרו לו להרוג אותה והוא ישמע לעצתם, יתכן שכשיתפכח משכרותו, יתחרט על שהרגה ויכעס עליהם. לעומת זאת, אם ייעצו לו לסלוח לה, יכעס ויאמר שהם מזלזלים בו ולא אכפת להם מכבודו שחולל לעיני כולם. לכן אמרו לו: "אם רצונך בעצה טובה ונבונה, שאל נא את חכמי עמון ומואב, אשר חכמתם רבה, וללא ספק ידעו מה להשיב לך".

המלך קיבל את עצתם וקרא לשבעת שרי פרס ומדי שבאו ממדינות שונות, ושאלם: "ושתי סירבה למלא את פקודתי, מה עלי לעשות לה?" אמר ממוכן, אחד מהשרים, למלך: "לא רק למלך הזיקה המלכה כשסירבה למלא את פקודתו. מהיום, תעשינה כל נשות פרס ומדי כמוה ולא תשמענה לקול בעליהן. אם בעיני המלך טוב, יצווה להרגה".

גם יתר השרים הסכימו לדבריו, והמלכה ושתי הוצאה להורג.

לאחר מספר ימים, ציוה המלך לעבדיו להביא את ושתי לפניו. תמהו עבדיו על דרישתו ואמרו לו: "כיצד נקרא למלכה, הרי הרגו אותה לפי פקודת המלך?" המלך לא האמין למשמע אוזניו וקרא בכעס: "מי הוא זה אשר העז לגעת במלכה?" ענו העבדים בחרדה: "עשינו זאת בפקודת המלך והשרים, מאחר שהמלכה סירבה לבוא כשקרא לה המלך במשתה היין". "ומי הוא זה אשר יעץ לי להרגה?" הוסיף אחשורוש לשאול, כיון שלא זכר את אשר קרה במשתה היין, שכן שיכור היה באותה שעה ולא ידע מה שפיו מדבר.

סיפרו לו עבדיו על עצת שבעת שרי פרס ומדי להרוג את ושתי, והמלך בחמתו ציוה להורגם.

בחירת מלכה חדשה

אחשורוש התהלך בארמונו עצוב וכועס, כאשר נודע לו על מות אשתו. משראו זאת עבדיו, אמרו לו: "לא טוב לך המלך להיות לבד, שכן מלך גיבור ונכבד אתה, וכל נערה יפה תשמח להיות לך לאישה. על המלך לצוות להביא את כל הבנות הנאות מכל המדינות לפניו, והמלך יבחר בזו שתמצא חן בעיניו יותר מכולן, והיא זו שתהיה מלכה תחת ושתי".

עצת עבדיו מצאה חן בעיניו, והוא מיהר להכריז בכל מדינות מלכותו: "על כל נערה נאה להגיע לארמון המלך ולהתייצב לפניו כדי שיוכל לבחור לו אשה כלבבו ולשים כתר מלכות על ראשה".

נערות רבות התאספו בארמון אחשורוש, מרחו על גופן שמן מור ובשמים, ענדו תכשיטים יקרים והתייצבו לפני המלך בתקווה למצוא חן בעיניו. תמונת ושתי המלכה היתה תלויה מול כסא המלך, וכל פעם שהתייצבה נערה לפניו, הביט המלך בתמונת ושתי והשווה את הנערה אליה. בנות רבות עברו לפניו אך אף אחת לא היתה נאה בעיניו כושתי, אשתו הראשונה.

אסתר הצנועה

בבית מרדכי היהודי גדלה אסתר, בת דודתו. נאה היתה הנערה ומצאה חן בעיני כל רואיה. כאשר הגיעה פקודת המלך לאוזניה, מיהרה להסתתר, שכן היא היתה יפה מאד ולא רצתה להילקח לארמון המלך אחשורוש. במשך ארבע שנים התחבאה אסתר בבית דודה.

אסתר בבית המלך

ארבע שנים חלפו מהיום בו החל המלך אחשורוש לחפש מלכה חדשה, ועדיין לא נמצאה נערה שמצאה חן בעיניו.

אחשורוש ציוה להכריז בכל מדינות מלכותו: "כל נערה אשר לא תתייצב לפני המלך, אחת דינה למות". הוא שלח שליחים בכל עיר ועיר שיחפשו אחר הנערות המסתתרות, וכך התגלתה אסתר ונלקחה לבית המלך.

בארמון המלך, המתינה אסתר עם שאר הנערות לזמן בו תתייצב לפני המלך. שונה היתה אסתר מיתר הנערות, ולא ביקשה מאומה מהגי, שומר הנשים.

בעוד שיתר הנערות טבלו בכל יום בשמן המור, ומרחו על גופן תמרוקים ובשמים, סרקו את שערן בתסרוקות שונות והתהדרו בלבושן, לא רצתה אסתר להתקשט באבנים יקרות ובתכשיטים זוהרים ולא אכלה ממאכלי המלך, כיון שהם לא היו כשרים. היא אכלה רק זרעונים ושתתה מים.

ביום בו היה על אסתר להתייצב לפני המלך, חשב הגי בליבו: "אם אסתר תעמוד לפני המלך ללא בשמים ותכשיטים הוא בוודאי יהרגני", ולכן תלה על צווארה מרגליות ואבנים יקרות, ללא הסכמתה.

כשראה המלך את אסתר נדהם למראה יופייה. הוא הביט על תמונת ושתי נווכח לדעת שאסתר נאה ממנה בהרבה, בליבו הסכים שהנערה אכן ראויה להיות מלכה במקום ושתי. נטל המלך את כתר המלכות ושם על ראשה. את תמונת ושתי הסיר מעל הקיר, ושם במקומה את תמונת אשתו החדשה, אסתר המלכה.

בנוסף לנערות הנכריות ששרתו אותה, היו עם אסתר בבית המלך, גם שבע נערות יהודיות. כדי שלא תשכח מתי חל יום השבת, קראה להן אסתר בשמות שבעת ימי השבוע. כל יום עמדה אחת מהן לשרתה, וכך ידעה אסתר מתי יגיע יום שבת.

מהיום בו נלקחה אסתר מבית דודה, מרדכי, היה מרדכי מתהלך כל יום בחצר בית הנשים, לדרוש בשלומה וללמד אותה כיצד להתנהג בין גויים וזרים.

סודה של אסתר המלכה

לאחר שנבחרה אסתר למלכה, הזהיר אותה מרדכי שלא תגלה למלך את מוצאה, ולא תספר לאחשורוש שהיא יהודיה, ואכן, אסתר שמעה בקול דודה.

המלך, שאל את אסתר פעמים רבות מאיזה עם היא, אולם אסתר זכרה את הבטחתה למרדכי ולא גילתה למלך דבר.

סודה של אסתר עורר במלך סקרנות רבה. הוא רצה לקנות את לבה, וציוה על עבדיו לשלוח מתנות יקרות לכל מדינות מלכותו. אחשורוש סבר שכאשר אסתר תראה שהוא רוצה להיטיב לבני ארצה, היא תגלה מהיכן היא. אולם כשהוסיפה אסתר לשתוק, כעס המלך אחשורוש ואיים עליה שיאסוף שוב נערות נאות מכל המדינות, ויבחר לו מלכה אחרת במקומה. אולם אסתר האמיצה לא נבהלה ולא חששה שמא תאבד את כתר המלוכה, ולמלך לא גילתה דבר.

בגתן ותרש

בשער ארמונו של המלך אחשורוש ניצבו שני שומרים, בגתן ותרש. כששמע אחשורוש על מרדכי היהודי ועל חכמתו, ציוה להושיבו בשער במקום בגתן ותרש, שומרי הסף. השניים כעסו מאד על אחשורוש שלקח מהם את תפקידם, והחליטו להרעילו.

"אם המלך ימות כשמרדכי היהודי שומר השער, יחשבו כולם שמרדכי בגד בו. שהרי בזמן שאנחנו שמרנו על שערי הארמון המלך חי בשלום ובשלוה. כך, ייענש מרדכי עם כל היהודים, שנואי נפשנו", אמרו בגתן ותרש איש לרעהו.

השניים היו משוכנעים שמרדכי אינו מבין את שפתם, ולכן דיברו בקול. אולם מרדכי, שהיה מחברי הסנהדרין וידע שבעים שפות, הבין את שפתם ומיהר לספר לאסתר על רצונם להמית את המלך. כששמעה זאת אסתר, מיהרה לגלות למלך את מזימתם של בגתן ותרש, בשם מרדכי.

בגתן ותרש, שעתה שימשו כשרי המשקים, הגישו למלך אחשורוש מים לשתיה. המלך ידע את מזימתם וציוה לשפוך את המים לארץ ומיד הבחינו כולם בסם המוות שהיה בתוכם. המלך כעס מאד וציוה לתלותם על עץ.

סיפור הצלתו של המלך בידי מרדכי, נרשם בספר זיכרונותיו של המלך אחשורוש, על מנת שיזכרו לתת לו שכר בבוא העת.

המן האגגי

בכפר קטן בפרס, גר אדם ושמו המן בן המדתא האגגי. עשרה בנים היו לו ובביתו אין כל. דל ואביון היה, וגם כשעמל והתאמץ לא הצליח לפרנס את בני משפחתו. כשגבר הרעב בביתו, עזב המן את מקום מגוריו והלך לחפש פרנסה במקום אחר. בנדודיו, שמע שהצבא מחפש אנשי חיל שילחמו תמורת כסף רב, והחליט להתגייס לצבא.

יחד עם שכירי חרב רבים, יצא המן לקרב. המלחמה היתה קשה מאד, וכשנוכחו שסופם קרב, נסו על נפשם בבהלה. בין הנמלטים היה המן. עייף, רעב ותשוש נדד במדבר השומם. נשמתו כמעט יצאה, כשלפתע פגש ביהודי במדבר. כשראהו היהודי, הציע לו חצי מפת הלחם היבשה שהיתה בתרמילו. וגם מים נתן לו להשיב את נפשו ולהחיות בסבר פנים יפות את רוחו. לאחר שהתאושש המן ורוחו שבה אליו, אמר למצילו היהודי: "אין בידי פרוטה לשלם לך כגמולך הטוב, רק את גופי יכול אני לתת לך. אהיה לך, עבד כל ימי חיי". בדברו את דבריו את דקר את אצבעו, בדם שנזל ממנה טבל קוץ וכתב על גיליון נייר: "אנוכי, המן בן המדתא, מתחייב להיות לך עבד לעולם". את הנייר נתן ליהודי, נפרד ממנו ושב אל גדודו.

בינתיים, הצליחו חיילי גדודו של המן להתגבר על אויביהם ויחד עימם שב אל הצבא ששילם את שכרם. בשמחה הביא המן את הכסף לאשתו ולילדיו, אולם עד מהרה נותרו שוב ללא פרוטה. אמר המן לאשתו: "רואה אני שלא נוכל לחיות כאן בכפר, הבה נעבור למקום אחר, אולי שם ישתפר מזלנו. אולי בעיר הגדולה, שם גרים אנשים רבים, אמצא עבודה ששכרה בצידה ולא נמות כאן ברעב". אשתו הסכימה לעצתו, מיהרו לארוז את מעט חפציהם ויצאו לחפש את מזלם.

בדרך, מצא המן אוצר גדול. בתוך בור התגלו לפניו אוצרות מלכי יהודה ואוצרות בית המקדש. לקח המן את האוצר הגדול אל שושן הבירה, וקנה בית גדול ומפואר, פרדסים וכרמים וכך חיו הוא ובני ביתו בעושר רב. כספו גדל מיום ליום, עד שבכל הארץ דיברו על כך שאין כעושרו של המן.

השמועה על העשיר הגדול שבא לגור בשושן, הגיעה לאזני המלך אחשורוש ומיד הזמין אותו לארמונו ומינה אותו ליועצו, לאחד משבעת הסריסים העומדים ראשונה במלכות.

לאחר שנבחרה אסתר להיות מלכה תחת ושתי, החליט המן להתחנף אליה. אמנם קיווה שהמלך ישא את בתו לאישה, אולם כשראה שאסתר נבחרה למלכה, ידע שכדאי לו להיות טוב ונאמן לפניה, "אם אמצא חן בעיניה תמלא את בקשותי, ואף מהמלך אשיג מה שארצה, מאחר שהמלכה תהיה לטובתי", הרהר המן בלבו והשתדל להיות נעים וחביב כלפי אסתר המלכה.

מרדכי הצדיק

לאחר שבגתן ותרש באו על עונשם ונתלו, לא רצה המלך בשני שומרי ראש. "שני שומרים עלולים לתכנן שוב כיצד להרגני", חשב המלך והחליט שטוב יותר למנות איש אחד בלבד לשומר ראשו, איש נאמן שלעולם לא יבגוד בו. הוא מינה את המן בן המדתא לשמש כשומר ראשו.

אחשורוש קידם את המן מאד והחשיבו יותר משאר השרים. כל עבדי המלך אשר בשער המלך כרעו והשתחוו לפני המן בכל פעם שעבר לפניהם. לנוכח הכבוד הגדול שזכה לו, נכנסה רוח גאווה בלבו של המן. הוא שכח את עברו הדל וגם את היהודי שהצילו ממוות במדבר, וכל רצונו היה להיות החשוב והנכבד מכולם.

המן ציווה לרקום את דמות אלילו על בגדו, כך שכל מי שהשתחווה לו, היה משתחווה גם