המחזור החודשי כולל פעולות גומלין של הורמונים רבים ואת פעולתה של מערכת העצבים המרכזית. הסבר קצר, בראשי פרקים, של ההשפעות העיקריות על המחזור החודשי יתרום להבנת הלכות נידה. רבותינו קיבלו במסורת עובדות ומושגים מדעיים שהוכחו רק לאחרונה. הם ידעו שהנקבה יוצרת ביצה המשתתפת יחד עם זרע הזכר ביצירתו של הולד. הם אף ידעו על קיומן ועל פעולתן של שפופרות הרחם (fallopian tubes) מאות שנים לפני לידתו של פלופיוס, וכתבו מתוך ידיעה ברורה על אודות ההשפעות הפסיכוסומטיות והעצביות על המחזור החדשי. העובדות הביולוגיות נתגלו לעם ישראל כאשר לימדם משה רבנו את תורת הנידה. כך, בתוך גבולות האינטליגנציה האנושית, יכול היה היהודי להשתמש כראוי ביכולתו הרוחנית, באותו ניצוץ של החכמה האלוקית שהוא צלם אלוקים שבאדם, כדי להאיר את דרכי חייו.
תחת ההשפעה המבקרת של בלוטת יותרת המוח, מפרישה השחלה – שהיא למעשה בלוטה כפולה – שני הורמונים, אסטרוגן ופרוגסטרון. במחציתו הראשונה של המחזור החדשי גורמים הורמוני האסטרוגן לחפית הרחם (endometrium) לשגשוג מהיר, להסתעפות מערכת כלי הדם ולהוספת תאים בלוטיים רבים. בערך באמצע המחזור מתבקע זקיק ביצה שהבשיל, והוא משחרר את הביצה המועברת במורד שפופרת הרחם, שם היא ממתינה למגע עם תא הזרע ולהפריה. התאים המקיפים את זקיק הביצה שהתבקע מתחילים לפעול כבלוטה חדשה, היוצרת כמויות גדלות והולכות של ההורמון פרוגסטרון. הורמון זה מכין את חפית הרחם להריון בעוררו ריבוי נוסף של תאים, אספקת דם והתפתחות בלוטיות גדולות יותר. לאחר שטבלה האשה במקווה לאחר שבעה ימי ההכנה, יתחדשו יחסי האישות בזמן הסמוך לתקופת הפריון (הביוץ) שלה. אם מתרחש הריון, ממשיכה הפרשת הפרוגסטרון על ידי בלוטה שחלתית חדשה זו (corpus luteum), ואליה מתווספת הפרשת הורמוני ההריון מן השליה המתפתחת.
אם לא התרחש הריון, נוצרת ירידה בכמויותיהם של הורמוני האסטרוגן והפרוגסטרון. כשנשללת אספקת ההורמונים ההכרחית לשלמותם הפיסיולוגית של כלי הדם שבחפית הרחם, הם נחלשים ומתכווצים. בתחילה מתבקעים צינורות הדם בעלי הדפנות החלשים יותר, וכך מתחיל הווסת ומצב הנידות. לאחר זמן קצר נבקעים רוב כלי הדם ששגשגו ברחם עם התאים הבלוטיים, והם מורחקים מהגוף בצורת שטף ווסתי הנמשך בממוצע כחמשה ימים. קיימים הבדלים אינדיבידואליים באורכו של המחזור השלם (מווסת לווסת), במשך הזמן של השטף הווסתי וכן בהשפעות הפיסיולוגיות והפסיכולוגיות של הווסת על פעולותיו האחרות של הגוף.
הדרגה השלישית של הוסת מסתמנת בהופעת "זיבת הפרשה לבנה", הנמשכת במשך שבעה ימים. במשך ימים אלה נבנה מחדש הקרום הרירי של הרחם, העומד בעינו עד הוסת הבא. תהליך זה נמשך כשבעה ימים.
קשר מיני בשבעה הנקיים (תקופת התרקמותו מחדש של הקרום הרירי שבפנים הרחם) יגרום להפרעת התהליך הטבעי של ריפוי הרחם. במקרה זה (של קשר מיני) עלול הרחם להפגע בדלקת, וזיבת הדם עלולה להתחדש. גירוי זה של הרחם עלול להוות יסוד, לדעת בני סמכא רבים, להתהוות סרטן הרחם.
כידוע, הפרשת הנרתיק לפי הרכבה הכימי – חומצית היא. הפרשה חומצית זו תכונתה להגן בפני דלקות באיברי המין הפנימיים, על ידי כך שהיא מחטאת אותם ומשמידה את החיידקים, נושאי דיבוק האינפקציה.
בזמן הוסת הופכת הפרשת הנרתיק בסיסית, כי לדם יש תכונה בסיסית; ובהשפעת דם הוסת, נעשית הפרשת הנרתיק גם היא בסיסית. בשעת חולשתה של האשה בנידתה עשויים החיידקים השונים (germs inixed) של הנרתיק להגיע עד צואר הרחם ולגרום דלקת; דלקת זו גורמת להפרשה מוגברת, המגרה את רקמות איברי המין ועלולה לגרום לסרטן בצואר הרחם או בנרתיק.
כאן יסוד נוסף להימנעות מיחסי מין בתקופת הנידה – היינו: 12-14 יום – עד שתחזור האשה לאיתנה. אגב, אין לשכוח, כי התחלפות תכונתה של הפרשת הנרתיק – מחומצית לבסיסית – עלולה לגרום לדלקת בצינור השתן (urethal canal) של הגבר, הבא ביחסי מין עם אשה בנידתה.
אשה בנידתה – דווה היא. דכאונה הרוחני (depression) של האשה, הנגרם לה בעטיה של זיבת הדם, מקטין את השתוקקותה ליחסי מין. באותה תקופה חשוב מאד מבחינה פיסיולוגית, הן לגבי האשה והן לגבי הגבר, להימנע מיחסי מין, בפרט חשוב הדבר לאשה.
חשוב להדגיש שאנו מצווים במצוות אלו מפאת דין התורה שקיבלנו אותו בהר סיני. המוסבר בתשובה זו הינו רקע כללי להסדר מניעי המצוה, שקיומה וחיובה נובעים רק מחמת ציווי הבורא.
