עם ישראל מאחד גוף ונשמה, חומר ורוח, ופועל באמצעות שניהם להביא לאיחודו של הבית היהודי. שילוב זה אינו קיים בתודעתו של מי שאינו נמנה על עם סגולה. לאומות העולם אין תפיסה במושג "התעלות", כאשר היא נערכת בשילוב חומר. הגוי שישאף ויפעל להיות מורם מהכלל, מסגף הוא את עצמו ומתנזר מהוויות העולם הזה. בהסתגפותו הוא מפריד בין הגוף לנפש. אמנם בדמיונו הוא רואה את עצמו כי בכך התעלה מעל דרגת חבריו, אולם, כידוע, התעלות זו נראית לעיני הבריות בלבד, ואין היא מהותית. בתוככי נשמתם נותרים אנשים אלו בדרגתם הנמוכה, כי הגוף נשאר עדיין במעמדו, וכל שכן שאינו מעלה את הנפש.
התעלותו הרוחנית של האדם באמצעות שיתוף הגוף בכל פעולה שתכליתה רוחנית, עניינה קדושה. בחיבור צרכי הגוף שבאדם לרוח שבו, באה לידי ביטוי גדולתו של האדם. בזכותו של כוח החיבור המופלא הזה – האדם הוא נזר הבריאה.
קדמונים לימדונו "שהקב"ה נתאווה שתהיה לו דירה בעולם התחתון", במעמד הר סיני מסר הבורא את סוד "דירה" זו לבניו. הסוד הוא: "והייתם לי קדושים", זוהי מילת הצופן. העולם כולו, על כל ברואיו, אינו מודע לסוד זה. לשום תרבות בעולם אין מושג כיצד מחברים חומר ורוח. לכן, בתרבויות רבות קיים ניתוק: פתרונם הוא נזירות או התבודדות, במקום לחבר, מדכאים לחלוטין את הגוף – יש (כביכול) רק נשמה!
סוד הקדושה, הוא החיבור שבין הגוף לנשמה, זוהי הנקודה הפנימית של היהדות, זהו גם פירושו המעשי של הפסוק: "והייתם לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו'). בהיותינו כאן, בתוככי החיים הארציים, אנו עובדים את ה' כאילו היינו משרתים לפניו ככהנים בהיכל קדשו!
בראי היהדות, האיחוד הגופני הוא כמו בד קנבס בשימושו של אמן. המסר הרוחני אותו יכול האמן ליצור, עשוי להיות חסר משמעות לחלוטין או מאידך יצירת מופת נפלאה. באותה מידה עומדת בפני האיש והאישה הבחירה: להיות או לחדול במישור הרוחני. האיחוד המיני בשימושו הנעלה, מוריד קדושה לעולם, בכך שהוא מחבר בין הבעל לאישה מבחינה רוחנית, פיסית ורגשית כאחת.
זאת ועוד, אחד הכלים הנהדרים ביותר לעידוד האחדות והעמקתה, הוא הקשר הגופני. אותם רגשות נפלאים בהם חשים בני הזוג במערכת היחסים ביניהם, מגיעים לשיאם בשעת הקשר הגופני האינטימי. זהו אחד האמצעים האדירים ביותר שניתנו לבני זוג נשואים, כדי לחוות את הקדושה ולהשיגה!
יחד עם זאת, כמו בכל אמצעי אחר, התוצאה תלויה לחלוטין ב"אופן השימוש". כלומר, בביטוי שניתן לו על ידי כל אחד מהצדדים המעורבים בדבר. המקורות היהודיים הקלאסיים מתארים את הדחף המיני כנהר אדיר. כאשר רותמים אותו לצרכי האדם, הוא מסוגל להשקות את הקרקע סביבו ולספק אנרגיה אדירה לתושבי האיזור. לעומת זאת, אם לא מנתבים נכון את הזרם והוא שוצף ופורץ ללא שליטה, הוא עלול להביא בחובו שיטפונות והרס.
לא קיים בנמצא, תיאור על חיי הטהרה במשפחה, שמסוגל לתאר את הנושא באופן מלא ומשביע רצון. את ההנאה הנשגבת והעילאית, הנובעת מהשמירה על טהרת המשפחה, מסוגלת להמחיש רק ההתנסות. זוגות יהודיים רבים, לאחר שהחלו לשמור על טהרת המשפחה, נמחקו לחלוטין ספקותיהם לגבי אמיתות התורה. העומק והגאונות הטמונים בהנהגת טהרת המשפחה, הם כה נעלים, עד שאף אדם לא היה מסוגל להמציא אותה בעצמו.
עדיין, עבור 'הראש המודרני', הנהגות אלו עלולות להישמע מוזרות בתחילה. פרק זה במסורת היהודית, כה זר לנו כיום, כה שונה ממה שהורגלנו אליו, עד שקיימת נטייה להבין אותו בצורה לא נכונה. הבנה שגויה זו, היא תולדה של ניסיון להשליך את התפיסה הרדודה של המאה ה-21, על הדרך העמוקה, באופן בלתי רגיל , של חיי הזוגיות בדרך התורה.
מבלי לשרת מטרה גבוהה יותר, הקשר הפיזי שלנו, אינו אלא "פיזי". לעומת זאת, עם נוכחותו של האלוקים האופפת קשר זה (לאחר כריתת ברית הנישואין) – היחסים הגופניים חורגים מהתחום הפיסי, והופכים להיות מעשה של קדושה. הם הופכים להיות הביטוי הנעלה ביותר בין שני בני אדם.