השוני והקיטוב בין הקוסמים והמעוננים למיניהם, לבין, להבדיל, נביאי האמת, לא בא לידי מיצוי רק באימות הנבואות. דברי הקוסמים התקיימו בצורה חלקית ומוגבלת בלבד, ואילו דברי הנביאים התאמתו כולם עד לאחד. אולם כאמור, קיימים הבדלים נוספים. השוני התבטא גם במכלול הגישה אל דברי הנבואה. הגדת העתידות אצל הקוסמים מהווה את המטרה הראשית של דבריהם, לעומת זאת נביאי ישראל אינם מתרכזים בדבריהם בתחזיות לעתיד. ההשראה הנבואית מטרתה להקרין על העם את דבר ה' ולהנחותם בדרך האמת. התורה הטילה חיוב לשמוע לדברי הנביאים, וכפי שנאמר: "אליו תשמעון".
ניתן להגדיר, שעיקרם של דברי הנביאים לא נועד ללמד את עם ישראל מה יעשה הקב"ה, אלא להנחות אותם מה עליהם לעשות כדי למצוא חן בעיני ה'. התחזיות לעתיד, שהתבארו בפי נביאי האמת, היוו אמצעי להשגת יעד קדוש זה.
זאת ועוד, הגדת העתידות על ידי הנביאים, היתה פועל יוצא מהקשר הנבואי שלהם עם ה'. הקב"ה נעלה ממושגי הזמן: עבר, הווה ועתיד מהווים עבורו מקשה אחת. גם האדם המתקשר אליו יכול להתברך בסגולה זו, והעתיד מתגלה לפניו בבהירות כמו ההווה.
הנבואה על העתיד מהווה חלק ממכלול התוצאות הנובעות מההתקשרות לה'. הנבואה על ההליכה בדרך ה' כוללת בתוכה גם חיזוי העתידות הגלויות לפני ה' ולפני מי שה' מדבר אליו בחזון, אולם כאמור מטרתה של הנבואה שונה. שונה היא גם לחלוטין מחזיונותיהם של מגידי עתידות, להבדיל, שאינם צועדים בדרך התורה.