יענק'ל העגלון הניף בחדווה את השוט. אה, הוא מרוצה. השדות זוכים לשמוע היום את החזן המבטיח הבא. ככה זה כשיש מצב רוח. הסוס שלו – כל הכבוד לו. ממושמע כהוגן. והוא, יענק'ל, גאון עולמי. בריינדל תשמח כשתשמע עם איזה גאון היא התחתנה… איך לא חשב על זה קודם?
הכול התחיל כששירות הסעות חדש ומתחרה החל לפעול בעיירה, וממילא, הלקוחות פוחתים והאשה אינה מרוצה. צריך פרנסה. ממה תכין שבת? ביום ראשון, כשקנה את האבוס לדונו הסוס, החליט לחנך אותו – מה פירוש סוס שאינו מתחשב במצב הכלכלי של אדונו ומכרסם מעדנים כרגיל? הארוחה הבאה הצטמקה. דונו אפילו לא התלונן. ביום שלישי שוב צמצם את הכמות. המינון ירד שוב ביום חמישי. בינתיים הסוס שורד יפה את הדיאטה. מילת תלונה אחת לא השמיע!
עברו שבועיים. יענק'ל עומד שקט בחצר ביתו, מכה בשוטו על האדמה, חסר אונים, מתוסכל. 'דונו, דונו', הוא ממלמל, 'מה עשית לי? בדיוק עכשיו, אחרי שחינכתי אותך כל כך טוב, עד שאפילו הצלחת כמעט לצום שבוע שלם… בדיוק עכשיו החלטת למות?'
האומנם, כשל הסוס בעיצומו של תהליך החינוך?
רפלקסים מותנים
מאלפי דובים הצליחו לאלף דובים לרקוד לצליליו של שיר מסויים. איך עשו זאת? הם העמידו אותם על גבי גחלים לוהטות בשעה שהשמיעו להם את השיר בפעם הראשונה. מובן מאליו, שהדובים התחילו "לרקוד" מחמת הגחלים. בהמשך חזרו על הפעולה מספר פעמים, כשהגחלים והשיר באו כאחד. אט אט, הורגלו הדובים לרקוד בעת שהושמע השיר, גם אם לא שמו גחלים תחת רגליהם. בזיכרונם נקלט השיר עם תחושה מכאיבה תחת הרגליים. עתה הם רוקדים גם בלא לבדוק את מצב הטמפרטורה על הקרקע שתחתיהם. הקהל הרואה את המחזה מוחא כפיים לדוב המאולף, בלי להבין כי הוא אינו נשלט על ידי רצונותיו והעדפותיו, כי אם מתוך רגש אסוציאטיבי שהוחדר במהלך האילוף.
מאלפי הדובים הללו ניצלו שיטה בפסיכולוגיה. את השיטה גילה מדען רוסי בשם פבלוב, שעל שמו נקרא הניסוי שערך. המדען הגיש אוכל לכלב. יחד עם האוכל נדלק אור אדום. לגבי הכלב התרחשו שני מאורעות בו זמנית: קבלת האוכל ואור אדום. וכך, יחד עם האוכל החלו מיצי העיכול של הכלב לעבוד. כאשר חזרו על הניסוי מספר פעמים, נוצר אצלו הקשר בין שני המאורעות, שבאופן רגיל אינם קשורים כלל זה לזה. והנה, יום אחד נדלק האור, אך המזון לא הוגש. הכלב ראה שהקערה שלו ריקה, אבל גופו הגיב כאילו היה שם המזון: מיצי העיכול היו מגורים. האור האדום הפעיל את ההקשר הרפלקסיבי (מלשון רפלקס) אצל הכלב, עד שנהג כאילו ראה מזון מול עיניו.
ניסוי זה נעשה על ידי פבלוב כדי להוכיח את המושג הנקרא בשפה מקצועית: 'רפלקס מותנה'. כלומר, קושרים בין פעולה לתחושה ובין אירוע לחוויה, והדבר חוזר על עצמו מספר פעמים. בהמשך מספיק האירוע לבדו, כדי ליצור את התחושה הרצויה.
הודות לטכניקה זו, מתאפשר גם ללמד יונים לחפש טובעים וספינות טרופות ולסמן את מקום הימצאן. המומחים מרגילים אותן ללחוץ על כפתורים ברגע שהן מבחינות בחפצים שצבעם אדום, כתום או צהוב – הצבעים המקובלים לאיתות מצוקה ולקריאות הצלה. כאשר הבחנתן מאושרת, הן מקבלות מזון כגמול.
ההתניה אצל האדם
כשם שמערכת ההתניה פעילה בבעלי החיים, כך גם, להבדיל, היא פעילה בנפש האדם. טבעה של הנפש, שהיא אוצרת מאגרי מידע בצמוד לרגשות ולהתרשמויות שנלוו לפרטי המידע, גם כשאין קשר ביניהם. יסוד זה אצל האדם מכונה "התניה". הנפש אוגרת מידע בצמוד להתרשמויות, ואינה מניחה לנתק ביניהם. יש המכנים מושג זה בשם: "אסוציאציה".
הפרסומת עושה שימוש נרחב בנתון זה ורותמת אותו לצרכיה. לדוגמה, פרסומת לסיגריה מובאת תחת הכותרת: 'הסיפוק שבעישון'. הכותרת מופיעה על רקע ציורי: רכיבה בתוך צמחיית הערבה, קרירות דקלים מרעננת, שפת ים וגלי אוקיינוס, תחושת החופש בטבע ועוד. נושאים אלה מוקרנים בפרסומת. הגוף נתון בפנטזיה והמותג 'מרגיע'. אבל מה לעשות שמספר האנשים המעשנים כשרגליהם מושטות לכיוון המדורה, כשסוס גזעי צוהל באוזניהם, או כשהם משקיפים על הרי הרוקי, נמוך באופן יחסי…?
למעשה, אנשים רבים יכולים 'להתחבר' יותר לריח מעופש של משרדים משמימים, לישיבות אין קץ, לליהוג אין-סופי ולעיתוני יום האתמול… אבל, לא. הגוף המובל דרך העיניים קולט את אותות הטבע ונלכד באסוציאציה של מרחבים פתוחים ושל רעננות, ומגיב בציפיות נעימות, תוך שהוא בוחר להתעלם מהעובדה שההתעוררות הבאה מהסיגריה, אינה באה מהמרחבים הפתוחים, אלא דווקא מחומר הניקוטין המעורר שבה (אה, נכון. אכן, כתוב באותיות קטנות: 'משרד הבריאות קובע כי העישון גורם למחלות מסוכנות…')
ההקשר בין חלק המידע לחלק הרגשי הוא כה הדוק, ולכן גם כה חזק, עד שלעתים ניתן שלא לשים לב לנוכחותו, ולהתייחס לרגשות הנלווים כמובנים מאליהם. אנו בטוחים שהחלטה כלשהי התקבלה 'על טהרת השכל', בעוד חוויות שונות, המורכבות מאירועים פלוס רגשות, הן אלו שהובילו לקבלת ההחלטות.
חינוך על בסיס ההתניה
מכיוון שבכוח ההתניה להפעיל אנשים בדרך מסוימת, נוכל להיעזר בה גם באפיק החינוכי.
אך בטרם נתחיל, עלינו לדעת שיש לנהוג בכלי זה, כמו בכל כלי אחר, במשנה זהירות. ויותר מכך, ככל שהכלי חזק יותר, אמנם ההשלכות החיוביות עצומות יותר, אך לרוע המזל, גם הטעויות, העלולות להיווצר קריטיות יותר… אם נתבונן בדוגמאות, נבחין בשוני מהותי בין השיטות שהופעלו על בעלי החיים: בעוד הציפורים נהנו ממנת מזון נוספת, הופעלו הדובים באמצעות סבל, ויותר מכך, סבל זה ליווה אותם בכל פעם ששמעו את השיר ונאלצו 'לרקוד', גם כשלא בערו גחלים מתחת לרגליהם…
ניתן ללמוד מכך, כי אכן ניתן להפעיל את הילד / החניך בדרך ההתניה, אך יש להיזהר לברור את הכלים הנכונים לכך!
זרם החיים הסוער, לחץ הפרנסה, שעות העבודה הרבות וההיעדרויות מן הבית, ועוד אין ספור דאגות גדולות יותר או פחות, גורמות לכך, שההורה הסטנדרטי 'נזכר' שעליו לעסוק בחינוך, רק כאשר הוא מבחין ש'משהו בילד לא מוצא חן בעיניו'. ללא מודעות גבוהה ובלא תרגול מעשי, קשה מאוד לצפות מההורה העמוס לתגובה אחרת מאשר נזיפה, עונש או כפייה. יש לדעת, שאם רוב חוויותיו של החניך בקשר לשמירת תורה ומצוות קשורות לאווירה כזו, הדבר יוצר אצלו התניה שלילית חמורה. זאת מכיוון שהאפשרויות העומדות בפניו קשות: מצד אחד, הרחוב על פיתוייו הרבים, ומצד שני, חיי תורה ומצוות הנתפסים אצלו, לעתים, כמערכת מדכאת של סייגים אסורים.
חינוך אין פירושו גערות, כשיש דבר החורג מכללי ההורים או מהטעם הטוב. חינוך, פירושו, מעשים מכוונים ראויים, הגורמים לילד לרצות ללכת בדרך ישרה.
התניה שלילית
הנושא הוא רחב היקף וממדים. ננסה להתרכז בשלושה תחומים מרכזיים:
1. כאשר אדם מכביד את עולו על נפש החניך, הוא גורם להתמרדות, ומסתכן. אם סוסו האומלל של יענק'ל לא עמד בעומס, ושבת עד ששבק… מה תאמר נפשו העדינה של החניך, שמכים בה בחוזקה לעתים רבות מדי…? למרות שהכוונות טובות, אם יכבידו בעונשים, בגערות ובמילים קשות, עלולה נפשו של החניך לקרוס תחתיו, חלילה. תוצאה זו, מלבד הנזק הנפשי שהיא גורמת, גוררת השלכות שליליות נוספות.
2. 'הגולם קם על יוצרו'. כיוון שהפעולה נקשרת ברגשות שליליים, התוצאה היא שהאדם אינו עומד בלחץ ופורק מעליו עול. כמו אותה בריינדל, שבכל פעם שעברה ליד העוגה, גרמה לעצמה סבל, עד שלא יכלה לעמוד בקושי שהתעצם מרגע לרגע. לעתים, זהו ההסבר העגום לתופעה הלא שכיחה אך המצויה, שבנים ובנות טובים שאך יצאו ממסגרת, ולא ניכרים עליהם התוצאות המקוות. מסתבר, שלעתים נקשר אצלם סבל כלשהו יחד עם פעולה המשויכת לערך חינוכי, דבר הנגרם מחוסר שימת לב לאמצעי החדרת החינוך, עד שברגע שבו יכלו לעשות זאת, פרקו מעליהם את העול, לדאבון לב הסביבה.
3. השיטה עלולה לגרום להשנאת האובייקט. אך בעוד שכשמדובר בהרגלי ניקיון קיצוניים, לדוגמה, אולי עשוי הנזק להיסלח, הרי שכאשר הנושא הוא חינוכי? מוסרי, הדבר כואב שבעתיים.
סיכום
כאשר מקשרים את מעשי הילדים לצינורות של יופי ושל טוב, גורמים להם לצרוך עוד מאותו מוצר. שיטת ההתניה החיובית נרתמת לטובת העניין באופן שבו ההורה משתדל באופן מיוחד, אף באמצעים יזומים מראש, ליצור אווירה חיובית סביב הנושא הרצוי.