האם האזרח הקטן מושפע מכך שמנהיגו לקה בקהות חושים? כשהמופקד על העם לא שם לב כראוי למתרחש סביבו ועקב כך טעה בשיקול הדעת, ואף החליט החלטות לא נכונות? האם גם על האזרח הפשוט חלה האחריות כשחטא הלה בשגגה?

ובכן, הפסקה הראשונה, הדנה בחטא השגגה, מוקדשת ל" כהן המשיח " (שם ד', ג'). הוא, המורם מעם, הממונה על הקרבת קרבנות האומה, האחראי לכפר על חטאותיה במשכן ובמקדש – חטא בשגגה. לא חשוב אם היה זה חטא בענייני הכלל והציבור או חטא אישי. תמיד עליו לכפר על עצמו בפומבי.

בעצם הכפרה הפומבית טמון ערך מחנך. כשיראה העם שהאזרח הראשון במעלה אינו בוש להודות ברבים על חטאו, מכיר במשוגתו ושב עליה בתשובה, ינהג כך גם הוא כשיחטא. מאז ומעולם אוהבים הבריות לחקות את מנהיגיהם ואת בני המעמדות העליונים.

אולם לא רק בכך מתמצה הקשר בין חטאו של הכהן לבין העם. עיון בפסוק מצביע על עניין נוסף.

" אם הכהן… יחטא לאשמת העם " (שם ד', ג').

מה הקשר בין השניים?

חטאות המנהיג נתפסים כפתח לחטאות העם. המנהיגות המושחתת קובעת נורמות שעד מהרה חודרות לשכבות רחבות ומגדילות את אשמת העם.

מנהיג חוטא מגלה משהו על העם שעליו הופקד. כל עם ראוי למנהיגיו היונקים ממנו את כוחם ואת חיוניותם. קיימת זרימה רוחנית תמידית מהעם אל ההנהגה. עם שרמתו המוסרית גבוהה, יצמיח מנהיגות בהתאם לרמה גבוהה זו.

ונכונים הדברים בכל דור. גם היום, גם כאן ועכשיו.