נושאים רבים ומגוונים ישנם בפסח בכלל, ובליל הסדר בפרט, שאפשר, אוי ורצוי להרחיב עליהם את הדיבור:
אולם מכולם בחרנו להתמקד בעיקר "במצוות סיפור יציאת מצרים".
או כלשון בעל ההגדה: "ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה, מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח…"
כל מצווה ומצווה יש בה פנימיות וחיצוניות.
מצווה מלשון ציווי הביטוי המעשי והפשוט הנראה לעין של המצווה.
ומדוע? כי זה רצון ה'. זו חיצוניותה של המצווה.
מצווה– מצד הפנימיות מרמזת על ציוות – קשר, חיבור.
לצוות בין העולם הזה לעולם רוחני ועליון.
וכך גם בעניין סיפור יציאת מצרים: מה עניין פנימיות המצווה? זאת ועוד שעצם המצווה, מרומזת בשמו של החג: פה סח – מלשון להשיח – לספר..
ואפשר להוסיף:
בכל שאר המצוות ברגע שאדם מקימן, יוצא ידי חובתו ואין שום ענין להרבות בהן (כמו שופר, לולב, אכילת כזית מצה, זכירת יציאת מצרים כל יום בקריאת שמע וכו') ודווקא כאן מוזכר כל המרבה לספר הרי זה משובח!
חשוב להבין: פסח הוא ראש וראשון לרגלים – המצה, בהרבה מקומות נקראת "נהמא דמהימנותא" (לחם האמונה) וזוהי למעשה המדרגה הגבוהה ביותר שאפשר להגיע אליה בשנה. מדרגת האמונה, פסח הינו חג האמונה, "בזכות אמונה נגאלו אבותינו ממצרים ובזכות אמונה יגאלו…"
ניתן לכנות את ליל הסדר אם כן: "ראש השנה לאמונה" וזהו, כל עניין המצווה לספר ביציאת מצרים: "והגדת לבנך" במצווה זו קבעה התורה הקדושה, כח עליון המסוגל ביותר להשרשת האמונה. שעל ידי שאב מספר את סיפור יציאת מצרים לבנו למעשה הוא מעביר אליו את מה ששמע מאביו ורבו, שמעבירים את ששמעו הם, שנה אחרי שנה, דור אחרי דור אלפי שנים עד לדור של יציאת מצרים. עי"ז הם מתאחדים באמונתם – מצוותים לשרשרת הדורות שהשיחה ומשיחה כעת כמו אז ביציאת מצרים, והזמן המסוגל לזה ביותר כך קבעה התורה: בזמן שמצה ומרור מונחים לפניך שזהו הזמן המסוגל להשריש אמונה מאבות לבנים.
ויתרה מכך "בכל דור ודור חייב אדם לראות (והרמב"ם מוסיף להראות) עצמו כאילו הוא יצא ממצרים עד כדי כך להגיע לבהירות האמונה.
יתרה מכך כל אדם משועבד גם היום "למצרים הפרטי" שלו מצרים מלשון מיצרים – המקום הצר שבו קשה לו, אחד במידות, אחד בתאוות, אחד בבין אדם לחברו, לכל אחד ואחד יש את "המצרים הפרטי" שלו ו"הפרעה" – בשיכול אותיות – ה"עורף" – המקום שתמיד נתפס כאשר אנחנו במתח או בלחץ…
אור האמונה, המתגלה בחג זה יכול לזכות כל אחד ואחד לצאת מהמיצרים הקטנים שלו ואת כולנו כאומה, להביא במהרה בימינו לגאולה שלמה… כי למעשה יציאת מצרים היא עניין נצחי ובכל שנה ושנה מתעוררת מחדש אותה הבחינה וכמו שכתב הרה"ג המגיד מקוז'ניץ ז"ל: "שבכל שנה ושנה יש נפשות שיוצאות ממצרים, בחג הקדוש הזה, וכל ליל פסח מסוגל מזלו (של אדם) להשתנות מרע ליפה, כלומר שיכול אדם לצאת לחרות מכל מיצריו…"
ולכן יתבאר ביתר באור העניין המיוחד של סיפור היציאה, שלמעשה אינה מאורע חד פעמי, אלא הארה נצחית המתגלית בערב הסדר…
או כמו שכתב הרמ"ק (רבו של האר"י הקדוש), שהמספר ביציאת מצרים גורם בזה לחדש האורות העליונים שנתגלו ביציאת מצרים וזו הכוונה במילה סיפור, סיפור מלשון ספיר והארה.
ועל כן מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים, כדי למשוך לעצמנו אורות של גאולה פרטית וכללית מהמיצרים הפרטים והכללים שלנו, וכל המרבה הרי זה משובח, מכיוון שמושך יותר אורות של גאולה, ולכן אמר הרמב"ם חובה על כל אדם להראות עצמו כאילו יצא ממצרים…
והכל בעצם טמון בפה סח בדיבורים או כמו שכתבו בעלי הרמ"ז שניסן בגימטריה פעמיים פה לרמז את הכח הגדול הטמון בלילה הזה.
סיפור ההגדה…
(מעובד בסגנון חופשי מתוך הספר "נתיבות שלום": מאמרי פסח)