מסופר בגמרא (מנחות כ"ט, ב') כי הקב"ה הראה למשה רבינו את בית מדרשו (לעתיד) של רבי עקיבא. וראה משה את עצמו יושב בבית המדרש ושומע את הלימוד "ולא היה יודע מה הם אומרים…"
חזר משה ובא לפני הקב"ה ואמר לפניו: "ריבונו של עולם, יש לך אדם גדול כזה ואתה בוחר לתת תורה על ידי?" השתיק אותו הקב"ה ואמר לו: "כך עלה במחשבה לפני".
אמר לו משה רבינו: "אם זכיתי והראית לי את גדלותו בתורה, הראיני גם מהו שכרו".
העביר לפניו הקב"ה את המראות הלקוחים מן העתיד וראה מה סופו של רבי עקיבא, שהיה מעשרת הרוגי מלכות. ראה משה ששוקלין את בשרו במקולין (מוכרים בשרו באיטליז). הזדעזע משה רבינו ושאל: "ריבונו של עולם, זו תורה וזו שכרה?"
שוב השתיקו הקב"ה ואמר לו את המשפט הסתום: "כך עלה במחשבה לפני".
מסביר הרב דסלר בספרו "מכתב מאליהו" שמשה לא תהה על מעשיו של הקב"ה וידע שמעשיו הם אמת וצדק, ולא הכל ידוע לפני בשר ודם מחמת קוצר הראות שלו. אלא שהוא טען כלפי הקב"ה שעלול להיות במעשה זה, מצד אלו שיביטו בו בעולם הזה בעיני בשר, חילול ה'. רבי עקיבא עצמו היה שלם בבואו למות על קידוש ה' וקיבל באהבה את הייסורים והרגיש בהם בחינת עולם הבא, אך בעולם לא יבינו את זה וכלפי חוץ קיים כאן חילול ה'. הקב"ה לימד את משה שיש גדר בהנהגת שמים אשר הוא בבחינת הסתר והעלמה מהאדם. כל עניין הייסורים בעולם הוא בתחום ההסתר והסוד, ולא ייתכן כלל להשיג את תוכן כוונת הייסורים בעולם הזה. כל ההסברים הניתנים לנו לגבי הייסורים הם אפס קצהו של כוונות ה'. כולם באו כדי לתקן את העולם למען מטרת העל, וכולם נמצאים תחת הכותרת: "הנסתרות לה' אלוקינו".
ניתן להעזר במשל הבא:
אדם שלא הכיר את מנהגי היהדות, בא להתארח אצל יהודי ואף הצטרף אליו, בפעם הראשונה בחייו, לבית הכנסת. בשובם הביתה, שאל אותו המארח איך נראה בית הכנסת בעיניו. השיב האורח: "אמנם, נאה ויפה הוא והכל מתנהל במישרים, אך בכל זאת, יש לי טענה אחת על הנהגת הגבאי. הגבאי אינו מתנהג ביושר בסדר חלוקת העליות לתורה. במקום שיחלק לפי סדר ישיבת המתפללים, הוא קורא להם בצורה מפוזרת ומפורדת, אחד מפה ואחד משם".
השיב לו המארח: "כיצד רוצה אתה להיות מבין בסדרים, אם הגעת לכאן פעם אחת ויחידה, ללא מושג בסדרי בית הכנסת הקבועים זה שנים רבות. הדבר היפה ביותר בבית הכנסת הוא התנהגותו של הגבאי, חשבונותיו הנכונים וזכרונו המבריק. הוא זוכר היטב כי בשבת שעברה קיבלו אנשים מסויימים עליות לתורה מחמת שמחה או יום זיכרון, ובשבת הבאה יהיה חתן אשר כל קרוביו יצטרכו לעלות לתורה. ואת השבת הזאת צריך הגבאי לנהל באופן שאלו שקיבלו בעבר ואלו שיקבלו בעתיד לא יקבלו היום. זקוקים להבנה מיוחדת כדי לדעת את כל הפרטים הללו".
כאותו משל, כן הדבר בסדר הנהגת הבריאה. כיצד יכולים אנו, שהננו רק אורחים ארעיים, להבין רזי עולם ותעלומות שלא נגלו אלא לתמים דעים ה'?