למרות הכל, צריך לדעת שהייסורים נשלחים במידת הרחמים! הקב"ה מדקדק בדקדוק עצום מאד שלא יקבל האדם דקה ייסורים מעבר למה שמגיע לו על פי מעשיו ומצבו.
לעומת האדם הרגיל – הצדיק משתוקק להיות ראוי שהקב"ה יתנהג עמו במידת הדין. הוא שואף להגיע למדרגה בה לא יזדקק למשפט מתחשב ולעונש שהוא פחות חמור מן המתחייב על פי החוק.
זהו פן נוסף המסביר מדוע "צדיק ורע לו". צדיק שעבר איזו עבירה ובאים עליו ייסורים נמשל לאילן שכולו עומד במקום טהור ומעט מנופו נוטה למקום טומאה. נקצץ נופו – כולו עומד כעת במקום טהרה!
כך הקב"ה מביא ייסורים על הצדיקים בעולם הזה, כדי שיירשו את העולם הבא. ונפרעים מן הצדיקים על מעט עוונות שבידם, ("אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"), ונמצאו כולם נקיים, מוכנים ומזומנים לחיי העולם הבא.
יש מצב בעולם הנקרא "צורך השעה". הצורך להראות את כוח מידת הדין משום תקנת הרבים שסרו מן הדרך. באותה שעה קשה, מידת הדין אינה מבחינה, והיא פוגעת גם בצדיקים על עוון קל שעברו. אך, לעולם אין פורענות חזקה כזו, שתכרית את כל העם הזה, או שתגרום לכך שלא יוכלו שוב לעסוק בתורה מרוב הצרות. כי ישראל, הם פאר הבריאה, ומעלתם בכך שהם נבדלים מן הגשמי, הם דבקים במעלה האלוקות הבלתי גשמית. המדרגה האלוקית לא תעזוב אותם לגמרי, עד כדי שיהיו נידחים ונעזבים.
אמת, יש הרבה פורענויות לעם ישראל באופן כללי. כי אין ראוי העולם הזה, שהוא גשמי ואין בו קדושה אלוקית, אל עם ישראל שהוא עם קדוש. רק העולם הבא, שהוא העולם הקדוש והאמיתי ראוי לעם הבחירה. לכן, אנו רואים במהלך ההיסטוריה תלאות וקשיים שעברו על העם.
היסורים באים לטהר את עם ה' אך לעולם אינם מכלים אותו. אדרבא: הפורענות והצרות שבאות על ישראל, הן תנאי לקיומו!