הצער יוצר פנאי לחשבון נפש! בדרך כלל לאנשים אין פנאי. בני האדם שקועים בעיסוקיהם ובענייניהם ובתוך שטף העשייה אין להם הזדמנות להגיע לנקודה של הפסקה כדי לערוך מאזן.
האסון הנוחת על האדם, גורם לעצירת השגרה ולהפסקת שטף החיים. הפסקה נותנת שהות לאדם להתבונן סביבותיו. הטלטלה הפוקדת את הפרט או את הכלל בשעת פורענות שוברת את השגרה. השגרה היא זו המונעת במהלך החיים מהאדם להתבונן ולנתח את מצבו. אנשים מתרגלים במשך הזמן לא רק לדברים טובים. גם לעבירות מתרגלים "עבר אדם עבירה ושנה בה – נעשית לו כהיתר". גם אם יודע שטעה, הרי שהעבירה נעשית לחלק משגרת החיים. ואין זה מדרכו של אדם לבדוק את עצמו ולגלות טעויות. אין הוא שש להודות כי הוא שוגה או שהוא בלתי צודק. אסון מכל סוג שהוא יש בכוחו לכפות על האדם התבונות חדשה. בשעת סבל, קל יותר לאדם לבדוק את עצמו ולהודות בטעות. זוהי שעת האמת. בשעת פורענות מגיעים הדברים לנקודה שבה אין עוד אפשרות להכחיש דברים.