יש אהבה הבאה מכח הערצה. בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע את השם הגדול.
אולם יש אהבה הבאה מכח שוויון בין האהוב לאוהב. בכמה שפות דומות המילים אהבה ושוויון, וידוע ש"אהבה" בגימטריה "אחד". כמובן שכשמדברים על אהבת ה', לא ניתן לדבר על שוויון ממש, אבל שמץ מן הדימיון יש כאן. האדם נברא "בצלם אלוקים". לכן משתוקקת נשמתו באופן טבעי לבורא. מה הקב"ה מלא את כל העולם, אף הנשמה מלאה את כל הגוף. מה הקב"ה רואה ואינו נראה, אף נשמה רואה ואינה נראית. מה הקב"ה זן את כל העולם כולו, אף הנשמה זנה את כל הגוף. מה הקב"ה טהור, אף הנשמה טהורה. מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים, אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים. יבוא מי שיש בו חמישה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמישה דברים הללו" (ברכות י').
כששני אנשים ממקום אחד נפגשים בנכר, מצוי מאד שהם נהפכים לידידים, אף על פי שלא הכירו זה את זה בעבר כלל. סיבת הדבר היא שבהיותם במקום זר, הרי הם מרגישים ביתר שאת את הצד השווה שבשניהם, והמכנה המשותף להם יוצר התקשרות. כשאדם מרגיש את עובדת היותו זר ונכרי בעולם הגשמי בו הוא שרוי, כשהנשמה חשה בעובדת היותה רוחנית, הרי קל הרבה יותר להתקשר ולהידבק במקור כל הרוחניות, בה'…