ראש השנה שנת מ' לבריאת העולם
בראש השנה החליטו שני האחים קין והבל, בני אדם הראשון – להקריב מנחה לפני ה'. ביום זה מלאו לקין ארבעים שנה.
עם שחר עלו האחים לפסגת הר גבוה והקריבו שם איש איש את קרבנו לפני ה'.
קין היה עובד אדמה, והביא מנחה לה' מפרי האדמה, מן התבואה הדלה שביבולו.
הבל היה רועה צאן, והביא מבכורי הצאן לפני ה', מן המפוטמים והמובחרים שבעדריו.
ראה הבורא את מנחתו של הבל ואת לבו הנכנע לפניו – וקיבל אותה.
קרבנו של קין לא התקבל לפני ה'.
"וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה" (בראשית ד', ה').
התמלא קין בקנאה על אחיו וביקש את רעתו.
כשהבל הבין את זדון לבו של אחיו, כבר היתה הצרה קרובה מאד. קין הפילו ארצה וחבט בו בעוז, אך הבל שגיבור היה, הצליח להכניע את קין.
כאשר היתה ידו של הבל על העליונה, פתח קין והתחנן לפני אחיו בדברי פיוס, שעתה מתחרט הוא על מעשהו, וגם הבטיח שלא יפגע בו לרעה לעולם.
כאשר קם קין על רגליו, הוא התנפל שוב על אחיו, הכהו בחוזקה והבל הצדיק נרצח.
רק עתה תפס קין את מצבו: אחיו הבל נרצח, וברור לכל מי הוא הרוצח. קין החליט לברוח מפני חמת אביו. אך כהרף עין שמע קין קול הקורא אליו:
"אי הבל אחיך?!"
קין נבעת. הוא חשב להסתלק מן המקום במהירות, אך ה' פונה אליו ומוכיחו על חטאו…
וקין משיב: "לא ידעתי! השומר אחי אנוכי?"
קול ה' ממשיך: "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה!"
קין שומע מיד את גזר דינו: "ארור אתה מן האדמה, אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך!"
מעתה גם אם יתאמץ קין לעבוד, לחרוש ולזרוע, לא יקצור אף את מה שזרע.
"נע ונד תהיה בארץ" – נגזר עליו שינוד בעולם ללא מנוחה כעונש על ששפך את דם אחיו.
"גדול עווני מנשוא" – זעק קין, והתחיל לבכות ולהתחנן, כי ה' ישא את חטאתו ויסלח לו.
הוא שב בלב שלם והתחרט על פשעו הנורא – והקדוש ברוך הוא הרוצה בתשובתם של החוטאים, קיבל את הפושע, השב מדרכו הרעה.
קין יצא לקיים את צו ה', לנוד בארץ ולכפר בגלותו על פשעו הנורא.
כאשר פגש את אביו – אדם הראשון – כבר ידע אדם על הרצח ושאלו אודות משפט ה' ודינו. קין סיפר לו, כי ה' סלח לו ונשא את עוונו.
לשמע הדברים הזדעזע אדם הראשון:
"הניתן לעשות תשובה על רצח? כה גדול הוא כוח התשובה? – ואנוכי לא ידעתי"…