ראש השנה הראשון
היה זה ביום השישי לבריאת העולם, בראש השנה הראשון (א' תשרי). ה' פנה למלאכים ואמר: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. כביכול, בורא העולם התייעץ בהם אודות בריאת האדם.
חמש שעות נמשכה בריאת האדם:
בשעה הראשונה אסף הקדוש ברוך הוא עפר מכל קצוות תבל וקיבצו למקום אחד.
בשעה השניה הוריד ה' גשם, אשר הרטיב את העפר, ולש מן האדמה הלחה דמות גוף.
בשעה השלישית צר הקדוש ברוך הוא צורה לאדם, ידיים, רגליים ועוד.
בשעה הרביעית נפח בו נשמה.
בשעה החמישית הקימו על רגליו ופקח את עיניו.
האדם הראשון ראה את הכל ואמר בקול פליאה: "מה רבו מעשיך ה'!"
בשעה השישית, פנו המלאכים אל הקדוש ברוך הוא ושאלו: "מה אנוש כי תזכרנו?" – מהו ערכו של האדם?
ענה להם ה': "אוכיח לכם, כי חכמתו של האדם עולה על חכמתכם".
מיד העביר ה' את כל הבהמות, החיות והעופות לפני המלאכים ואמר: "התאימו שמות לכל היצורים הללו!" על השמות היה להתאים למהות החיות.
המלאכים לא מצאו שמות מתאימים.
קרא ה' לאדם, וציוה עליו לתת שמות לבעלי החיים. ואכן, האדם הצליח להתאים להם שמות. הוא נתן לכל אחד מבעלי החיים את השם המתאים לו לפי שורשו ועניינו.
"ומה יהיה שמך?" – שאלו הבורא.
"אדם!" – ענה – "כי מן האדמה נוצרתי".
"ומה שם יקרא לי?" – הוסיף הבורא ושאל.
"א-ד-נ-י!" – השיב אדם, ואף הטעים את סיבת השם: "כי אתה הוא אדון הכל, אדונם של כל ברואי העולם".
בשעה השביעית נתן ה' לאדם עזר כנגדו – את חוה אשתו, ובשעה השמינית נולד להם בנם הבכור – קין, ועמו תאומה.
האדם הראשון זכה לתפקיד חשוב מאת הבורא:
ה' הכניסו לגן העדן והועידו לשמור על הגן, בו היה שפע רב של עצי פרי יפים למראה וטובים למאכל. כל מה שהיה בגן, עמד מוכן לרשותו של האדם, פרט לשני עצים – עץ החיים ועץ הדעת – אשר גדלו באמצע הגן.
שני העצים הללו, שהיו יפי מראה ותאווה לעינים, לא נועדו לאכילה, ועל האדם נאסר לטעום מהם.
בשעה התשיעית קיבל האדם את הציווי: "מכל עץ הגן אכול תאכל… מעץ הדעת לא תאכל ממנו… כי ביום אכלך ממנו מות תמות!"
בשעה העשירית נטפל הנחש לחוה ופיתה אותה לגעת בעץ הדעת, ואף נתן לה לטעום מן הפרי…
מכיון שחוה חטאה – החטיאה גם את בעלה אדם, ואף הוא טעם מעץ הדעת.
האדם הראשון עבר בשעה זו על מצוות ה', חטא בחטא חמור, ונאלץ לשאת בעונש: הוא התחייב מיתה.
בשעה האחת עשרה ישב ה' למשפט כדי לדון בחטאו של יציר כפיו ובעונש אשר יקבל.
מידת הדין תבעה לתת לו את המגיע לו – להמיתו בו ביום.
אך אדם הכיר בחטאו וביקש רחמים מלפני הבורא שיחון אותו.
באותה שעה נתלבש הקדוש ברוך הוא במידת הרחמים, וקיבל את תשובתו של אדם.
אמנם נגזרה הגזירה, והוא נתחייב במיתה, אך מכיון שיומו של הקדוש ברוך הוא ארוך הוא, ככתוב בפסוק: "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול", ניתנו לאדם אלף שנות חיים, אשר בעיני ה' הם כיום אחד (אדם חי תשע מאות ושלושים שנה. שכן שבעים שנה משנות חייו נתן לדוד המלך).
כל זה היה ביום ראש השנה, בו נברא האדם, ואז אמר ה' לאדם:
"משעה זו תהיה לסמל ודוגמא לבניך ולדורות הבאים עד עולם. כמו שיום זה היה יום הדין שלך, כך יהיה לדורות העתידים לבוא – ביום הזה מדי שנה בשנה ישב ה' על כס המשפט וידון בדין צדק את כל באי עולמו".
כשם שאדם הראשון חזר בתשובה וביקש רחמים על עצמו, וה' קיבלו וכיפר לו, כך בכל שנה ושנה מצפה ה' לתשובת בניו, שיעזבו את דרך הרשע ויעוררו את מידת הרחמים לחוננם, לרחמם ולדונם לחיים.