בין שתי מדינות עוינות נמתח גבול ארוך. עובר הוא הגבול בין גאיות וואדיות, חולף על פני גבעות והרים וחוצה אף נהרות שוצפי מים. מעטים הם המהינים לחצות את הגבול, אך לא מחמת אף אחת מן הסיבות שזכרנו. חיתתם של שומרי הגבול משני עברי הגבול מוטלת היתה על כל מבריחי הגבול למיניהם, והללו חוששים היו להציג את מדרך כף רגלם לאורך הגבול. הכל יודעים כי מי שרק נחשב ברצון לחצות את הגבול דמו בראשו ללא דין ומשפט, ומי איפוא פתי הרוצה לסכן את חייו.
בכל כלל יש יוצא מן הכלל, וגם כאן היו מבריחי גבול מקצועיים שההינו תמורת סכומי עתק לחצות את הגבולות ולהעביר עמם סחורות ואנשים, תוך כדי חירוף נפש.
הברחת גבול שכזו לא היתה נעשית דבר יום ביומו, שכן מהלך זה היה דורש תכנון ארוך של כמה חודשים מראש, למידה של תהליך חילוף המשמרות, והמתנה לזמן המתאים מכל הבחינות האפשריות. רק לאחר תיכנון ארוך יכלו המבריחים לקבוע זמן מדוייק ולהבריח את הגבול, תוך תקווה שלא יקפחו את חייהם.
ביום מן הימים הגיע לידי סוחר מצליח ידיעה כי במדינה הסמוכה שמעבר לגבול מצויה סחורה נדירה ויקרה, ומחירה אפסי ביחס לערכה. ישב הסוחר וחישב כי אם יצליח לגבור על הסיכונים ויעלה בידו להביא את הסחורה המדוברת ולמוכרה במדינתו בסכומים גבוהים, יוכל להתעשר עושר רב לכל ימי חייו. כך שבסיכומו של דבר החליט כי הדבר שווה סיכון.
בירורים שערך הסוחר הביאו אותו ליצור קשר עם מבריח גבולות מקצועי, שרקורד ההברחות שלו עמד על חמש הברחות מוצלחות בעשר השנים האחרונות, ביניהם אף התקלות עם שומרי הגבול והמלטות מהם. מאחר ובשוק ההברחות נחשב מבריח זה למספר אחד בתחום, בחר בו הסוחר להיות האיש הנכון.
לאחר שסיכמו על סכום ואופן התשלום, החלו בתכנון המבצע, שכאמור היה אורך בדרך כלל מספר חודשים, תוך כדי שהם עוברים על אין ספור נקודות גבול אפשריות לחציה ובוררים מתוכן את הבטוחה ביותר, למרות חוסר הנוחות שבמיקום זה.
לאחר חודשים של מחשבה ותכנון הגיעו לידי החלטה וקבעו תאריך בו יחצו את הגבול. מבריח הגבולות תיאם את כל הפרטים האפשריים ואף שריין לעצמו עגלון מהימן שרגלי סוסיו קלים הם למרוצה, ועגלתו מצויידת בכל הנצרך.
מאותו רגע בו היה התאריך ידוע הפך המבריח להיות אדם חסר מנוחה, משוטט היה בימים ובלילות כשארכובותיו דא לדא נקשן, וכל כולו אומר פחד ורעדה, ידוע ידע את עוצמת הסכנה אליה הוא מכניס את ראשו, ברי היה לו כי למרות שהצליח בפעמים הקודמות, הרי ששאננות יתירה תוביל לקיפוח חייו. פחדו היה בהתאם.
גם את הסוחר אחזו החששות כלשהם, אך כל עוד היה המועד רחוק עדיין לא חדר הפחד אל ההכרה, ושנתו ערבה עליו בלילות. אלא שכאשר ראה כי נותרו עוד ימים ספורים לתאריך היעד, החלו החששות ממלאים את לבו, ולא הניחוהו לנום את שנתו במתיקות. הפחד החל אוחז בלבו ומתחזק מיום ליום.
העגלון לעומת שני הרועדים כמעט ולא רעד, שליו היה ורגוע ועוצמת הסכנה ממנו והלאה, שגרת חייו המשיכה כרגיל, כשבפנקסו רשום כי ביום פלוני ממתינה לו משימת העברה מעבר לגבול, כאילו לא היתה זו אלא משימה שגרתית דבר יום ביומו. אך כשכבר עמדו המבריח והסוחר ועלו על עגלתו, והחלו מכוונים אותו אל מקום היעד, החל אף העגלון מתמלא פחד וידיו האמונות החלו מזיעות ורועדות.
כך שבשעה שעמדו לעבור את הגבול היו כולם רועדים ומפחדים. יפה ידעו את הסכנה, הכירו כי מסכנים הם את חייהם ועלולים הם שלא לשוב ולראות את ארץ מולדתם.
בין הרועדים כולם, עמדו להם שלווים שניים שלא רעדו ולא חלו. הפחד לא התקרב אל קצה ליבם.
היו אלה הסוסים!
מי שאינו מבין את הסכנה בהתקרב ראש השנה, מי שאינו מבין כי חייו נתונים על כף המאזניים, אינו בגדר אדם…