לכאורה, כיצד תיתכן מציאות של חוסר צדק כה בולט לעין, לצידה של ההשגחה האלוקית, האמורה לגמול לבני האדם שכר או עונש, בהתאם למעשיהם?
התשובה היא שהראיה האנושית, מעצם טבעה, היא מצומצמת וקצרת ראות. ראייתו של האדם מצטמצמת לתקופת המציאות הקצרה שבה הוא חי, בעוד חלקים אחרים אינם בתחום ראייתו. חלקם הסתיימו טרם לידתו, ואחרים יתרחשו לאחר מותו. אותם, כמובן אין ביכולתו לראות.
הדבר דומה לתמונת פסיפס גדולה המורכבת מהמוני חלקיקים. לכל חלקיק כשלעצמו אין משמעות, אך כאשר החלקים מתחברים יחדיו, מתגלית משמעותם. כך הם גם אירועי העולם. לעין האדם הם נראים כאוסף של אירועים שונים ומתחלפים, חסרי כל קשר ביניהם. כאשר זוהי ההסתכלות, ברור, שלא מעט מהם מעוררים תמיהה של חוסר צדק.
כאמור, המציאות שונה. אירועים אלה הם רק חלק קטן משלם גדול, ובטווח של זמן, המתמשך לפעמים על פני דורות, מתווספים אירועים והחלקים מתחברים זה לזה. אז ניתן להבין את הקשר שביניהם, וממילא גם את הצדק המוחלט שבכל חלק וחלק.
דוגמה לכך, ניתן לראות בשני אירועים שונים, שפער הזמנים ביניהם עומד על למעלה מאלף ושלוש מאות שנה. במבט אנושי לא ניתן להבחין בקשר כלשהו ביניהם, אך מתברר, שלא זו בלבד שהם משלימים זה את זה, אלא שהמאורע השני הוא מהדורה שניה של האירוע הראשון:
המאורע הראשון הוא סיפורו של זמרי בן סלוא, מנשיאי שבט שמעון, שנכשל וחטא עם כזבי בת צור המדינית (במדבר כ"ה, ו').
בניגוד לו, עומד התנא הקדוש רבי עקיבא, שניצל מניסיון. אשתו של טורנוסרופוס, שר המשפט הרומאי, ניסתה להכשילו, ולבסוף נישאה לו בהיתר ובקדושה, כפי שהדברים מבוארים בחז"ל (רש"י ותוספות במסכת נדרים נ:).
שני פרטים חשובים נוספים בקורותיו של רבי עקיבא הם:
הריגתו בידי הרומאים על קידוש ה' (ברכות ס"א:).
מיתת עשרים וארבעה אלף תלמידיו בין פסח לחג השבועות (יבמות ס"ב:).
לכאורה, לשני אירועים אלו אין כל קשר. שני אנשים שונים, בשתי תקופות מרוחקות מאד – הראשון נכשל בחטא, בעוד השני גבר והתעלה. אך מתברר, על פי המובא בספרי הקבלה, ששני אירועים אלו הם שני חלקים של אותו סיפור:
רבי עקיבא היה גלגול של זמרי בן סלוא. מיתתו של רבי עקיבא, שהיתה על קידוש ה', באה לכפר על מיתתו של זמרי בחטא (במדבר כ"ה, י"ב).
אשת טורנוסרופוס היא גלגולה של כזבי המדינית, שמשמים סיבבו שתנסה אף הפעם להכשילו כדי לאפשר לו לעמוד בניסיון ועל ידי כך לתקן את חטאו בגלגולו הקודם. אכן כך היה, ולבסוף נישאה לו בהיתר.
עשרים וארבעת אלף תלמידיו שמתו, הם גלגול נשמותיהם של עשרים וארבעה אלף האנשים שמתו במגיפה בעוון בנות מדין (במדבר כ"ה, ט').
ברור, שללא ידיעת סוד נשמתו של רבי עקיבא ומאורעותיה, נראית הריגתו כעיוות הצדק. אך משיש בידינו את כל חלקי התמונה, ואת הקשר ביניהם, ניתן להבין הן את הצדק האלוקי המוחלט, והן את משמעותו של כל חלק וחלק ממנו.
אין טעם לנסות לראות את הצדק בכל חלקיק מציאות כשלעצמו. כי כשם שאלוקים הינו נצחי, כך גם חשבונותיו מתמשכים לפעמים על פני המציאות כולה. כאשר הדוגמה הבולטת לכך, היא כאמור, סוד גלגול הנשמות. יתכן שנשמה תקבל את שכרה או את עונשה אלפי שנים לאחר שעזבה את העולם.
אילו היתה ההנהגה האלוקית בעולם גלויה וברורה, כלומר, שכל מצוה היתה מזכה את העושה בשכר מיידי, וכל עבירה היתה גורמת עונש מיידי, הרי שאז לא היה כל מקום לבחירה. שכן ברור, שאין בנמצא אפילו אדם אחד ש"יבחר" בחטא, כאשר כל עשיית חטא גורמת באופן מיידי וגלוי לעונש חמור.
הבה נתאר לעצמנו מציאות שבה כל הדלקת חשמל בשבת גורמת התחשמלות מיידית. ולחילופין, כל הנחת תפילין מזכה את בעליה מייד בזכיה כספית. האם ניתן היה למצוא ולו יהודי אחד, שיסתכן לחלל שבת מתוך "מסירות נפש"?
וודאי שלא.
במצב זה הצדק האלוקי אכן היה נראה לעין, ושוב לא היה מקום לשאלה: "מפני מה יש צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". אך באותו רגע ממש היתה מסתלקת יכולת הבחירה. וזאת מפני שתיתכן הבחירה אך ורק כאשר הקשר בין מעשה המצווה או העבירה לבין השכר או העונש אינו ברור דיו. כאשר יש אפשרות למעוניינים להשלות את עצמם.
ומשום כך, מנהיג אלוקים את העולם בהנהגה שבה הקשר בין העבירה לעונשה, כמו בין המצווה לשכרה, אינו נראה. וכך יכולים להתקיים שני העקרונות גם יחד: עקרון הצדק האלוקי, המתגשם בשכר ועונש מדוייקים על כל מעשה ומעשה. כשעם זאת, יכולת הבחירה אינה נפגעת.