הגישה הפילוסופית: 'כשיגדל, יחליט לבד', מביאה לתלות קיצונית בנורמות החברה. מאחר שהילד אינו מחונך לערכים מוצקים מהוריו, הוא מתחיל לינוק את זהותו מהחברה הסובבת אותו. החברה הופכת להיות מקור הזהות של הילד. ילד כזה מונחה על ידי ערך אחד בלבד: מציאת חן בעיני החברה. זה הכוח הכמעט בלעדי המניע את אישיותו. ילדים אלו הינם אומללים. מאחר שאין להם את הכוח לינוק את זהותם האישית מתוככי נפשם, הם יונקים אותה מבחוץ. זוהי צרה גדולה מאוד. בכל תחום ובכל נושא יש דעות רבות, שונות ומנוגדות. תמיד תמצא עיתון שבו כתובה דעה מנוגדת לדעה שקראת בעיתון אחר לפני חמש דקות. לכל אדם יש דעה שונה משל חברו, דבר זה יוצר מצב שהילד לעולם אינו בטוח בעצמו. ילד כזה יהיה תלותי, חסר ביטחון עצמי וחסר אישיות.
גם אדם שמורד בהוריו אינו מגלה בכך עצמאות. מדוע?
אריך פרום בספרו 'מנוס מחופש' מתאר את החופש כדבר נדיר ביותר. ניתן לקחת לאדם את החופש בלי להכריח אותו לפעול בניגוד לרצונו. כלומר, ניתן לחדור לתוככי הרצון שלך ולהחדיר לך בלי ידיעתך רצונות שאינך מעוניין בהם. אתה בעצמך תעבוד במטרה להגשים את הרצונות המושתלים הללו. גם זוהי שלילת חופש! בספרו הוא מתאר את האנשים שאט אט נהיים תלויים קיצונית בחברה. החברה מחדירה בהם את הנורמות שכדאי לה, והאנשים הללו רצים להגשים את רצונות החברה.
אם החברה מצליחה לשלוט על רצונותיהם של אנשים מבוגרים אשר כבר ביססו את השקפת חייהם, קל וחומר שהיא יכולה להשתלט על רצונם של הילדים. הילדים גדלים חסרי כוח ויכולת לעצב את זהותם האישית מבפנים, ולכן הם יונקים את זהותם מסביבתם החיצונית. העולם בחוץ פונה אל היצרים ואל הדחפים של קוראיו, מאזיניו וצופיו, כדי להרוויח כמה שיותר כסף, כמה שיותר מהר. נוצר מצב שהילדים מונחים, פועלים ומתפתחים על ידי יצרים ודחפים המשודרים להם על ידי בעלי אינטרסים כלכליים השולטים בכל תחומי המדיה. נטלנו איפוא מילדינו את עצמאותם ואת ביטחונם העצמי.
דברים אלו שהיו נכונים בעבר, מקבלים משנה תוקף בימינו אנו. כיום, השפעת ההורים על הילדים הולכת ומצטמצמת, וגם לחינוכו של בית הספר יש כיום השפעה מוגבלת מאוד. לעומת זאת, השפעתה השלילית של הסביבה הולכת וגוברת בקצב מואץ. כמעט לא ניתן להסתתר מהשפעתה. כיום, החברה כופה אורחות חיים, דעות ודפוסי חשיבה בכל התחומים ומטילה את מרותה על היחיד במידה רבה, עד כדי כך שאינה מותירה לו מרחב תמרון עצמאי.
נוסף לכך, מעגלי החברה התרחבו בתקופתנו לממדים אדירים. אם בעבר היתה סביבת האדם מוגבלת לשכונתו או לאזורו, הרי שבימינו, בעקבות התפתחות אמצעי התקשורת, גם האדם המתגורר בכפר נידח, קשור לחברה הכללית, כאילו הוא נמצא במרכזו של כרך סואן. כל ארבעה קצוות תבל נמצאים בהישג יד מבחינה חברתית ותרבותית, והשפעתם ניכרת בכל פינה. אם נוסיף לכך את האמצעים המתוחכמים שבהם משתמשת החברה כדי להחדיר את דעותיה ואת השקפותיה לכל שכבות האוכלוסייה, נקבל מושג כלשהו על אודות המשקל המכריע שיש לחברה בעיצוב אישיות בת-זמננו.
