לאדם היה מפעל גדול אשר הלך ושגשג, עד שקנה לעצמו שם עולמי. מיום ליום גדל והלך מספר ההזמנות שהגיעו אליו מכל קצוות תבל, בזכות השם הטוב שיצא לתוצרתו ומחמת השירות האדיב שהעניק ללקוחותיו.
לאחר שנים של שגשוג והצלחה, החלה נסיגה. לקוחות הביעו את אי שביעות רצונם מטיב הסחורה. במחסני המפעל נערמו ערימות של סחורה פגומה שהוחזרה.
כאשר הרווחים ירדו פלאים, החליט בעל המפעל על הקמת ועדת מומחים שתחקור את פשר העניין. הוועדה החלה מיד בעבודתה וחקרה ביסודיות לקוחות, פועלים ומנהלי מחלקות. חברי הוועדה סיירו במפעל עצמו כדי לעמוד מקרוב על המצב. כאשר סיימו את עבודתם, הגישו דו"ח ארוך ומפורט לבעל המפעל.
בעל המפעל קרא את הדו"ח בעיון רב, ונדהם למצוא שהכול התחיל מרשלנות פושעת וממעילה באימון של חברי ההנהלה. במקום לדאוג לתפקודו הטוב והיעיל של המפעל ולקידומו, הם דאגו לעצמם. חלק ניכר מהרווחים גם שלשלו לכיסם. הם ניצלו את מעמדם למסעות תענוגים בעולם על חשבון המפעל.
התנהגותם של המנהלים השפיעה לרעה גם על שאר העובדים. מוסר העבודה הדרדר, פועלים הגיעו באיחור ועבדו בעצלתיים. המכונות לא טופלו כיאות, עד שרבות מהן יצאו מכלל שימוש. אמנם נמצאו פועלים בודדים אשר עשו את מלאכתם באמונה, אך הם זכו לקיתונות של לעג ובוז מצד שאר העובדים.
בעל המפעל הודיע על סגירת המפעל. בו ביום נשלחו מכתבי פיטורים לאלפי העובדים. יום אחד לאחר סגירתו, הודיע בעל המפעל על פתיחת המפעל מחדש. בדרך זו הבטיח לעצמו חופש פעולה ויכולת למנות בעלי תפקידים במפעל כפי ראות עיניו. מועמדותו של כל מי שיבקש לחזור ולעבוד במפעל, תבחן לאור התנהגותו במשך השנים האחרונות. את מקומם של המנהלים המושחתים יתפסו אותם שגילו נאמנות לאורך כל הדרך. הם יזכו גם בהטבות מיוחדות כדיור, ביגוד ודמי כלכלה, כפרס על העבר, ובעיקר כדי שיוכלו למלא את תפקידם כראוי בעתיד. שאר הפועלים יוכלו גם הם לקבל תפקידים, אולם לפני כן, יהיה עליהם להוכיח את נאמנותם ואת רצונם האמיתי לשרת את המפעל ביושר ובמסירות.
בכל שנה סוגר בורא העולם את מפעלו ופותחו מחדש. הפועלים שנמצאו נאמנים ומסורים, יועלו בדרגה ויקבלו תנאים טובים יותר לשנה החדשה הבאה עלינו לטובה.