אדם פתח בביתו גמ"ח (גמילות חסדים) לכלי מלאכה. הוא השאיל פטישים ומברגים, צבתות ומלחציים, משורים ומקדחות. בכל ימות השנה, התרחשה בגמ"ח פעילות רגילה. זה בא לשאול, וזה בא להחזיר. אבל עם בוא הגשם הראשון, החלה הנהירה הגדולה. אז נזכרים בגג הדולף, ברעפים החסרים, בחלון השבור ובתריס הרעוע, והכול באים בבת אחת.
באותה תקופה הגיע אדם וביקש פטיש וצבת. אמר לו המשאיל: "עלה לעליית הגג, וקח לך". נשא האיש את הסולם, עלה לעליית הגג וראה שם מלחציים מכל הגדלים ואת כל סוגי המשורים. רק פטיש וצבת לא מצא.
ירד ואמר לבעל הבית.
"אם כך, רד אל המרתף, מצא את מבוקשך וקח לך".
ירד הלה אל המרתף ומצא בו מקדחים ומקצועות, מפסלות ומרצעים. רק פטיש וצבת לא מצא. עלה והודיע לבעל הבית.
"אה, פטיש וצבת ביקשת? הם כאן, בארון!"
פתח האיש את דלת הארון וראה מדף של פטישים ומדף של צבתות. בחר לעצמו את המתאימים ושאל: "אם הצבת והפטיש היו בהישג יד, מדוע שלחתני לעליית הגג ולמרתף?"
ענה האיש: "הפטישים והצבתות נחוצים מאד לתיקון הבתים מפני הגשמים. אבל יש כאלו, שאין הדבר כה נחוץ להם. לפיכך ביקשתי לוודא עד כמה נחוצים לך הכלים. אם תטרח לעלות עבורם לגג ולרדת למרתף, מבין אני שאתה זקוק להם באמת".
הבורא מרחם ומשפיע שפע קדושה רק אם יראה את הרצינות ואת המאמצים המושקעים, שיוכיחו מה עז רצוננו לחזות באור פני ה'".