קיימות נבואות רבות החבויות בתוככי מילות כתבי הקודש. בחרנו במספר דוגמאות במטרה להמחיש ולהבהיר כיוון זה:
נבואת נח: "ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו" (בראשית ט', כ"ה). הנבואה התגשמה כאשר יהושע עשאם חוטבי עצים ושואבי מים (יהושע ט', כ"א).
נבואת נח: "יפת אלוקים ליפת" (שם). נבואה זו אכן התקיימה כאשר קמו האימפריות הפרסית, היונית והרומאית שהיו מזרע יפת. גם נבואתו של נח, כי ה' "ישכון באהלי שם" (שם), התגשמה כאשר השכינה שוכנת במקדש ובמרכזי התורה של עם ישראל שהם מבניו של שם.
חכמינו גילו נבואה משנית החבויה במלים: "יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם". משמעות הדברים היא, שה' ירחיב את תחומו של יפת ויתן גם לו את הזכות לדור באוהלי שם. משמעות נבואה זו היא, שהתורה תתורגם ליונית (היוונים הם מצאצאי יפת). רק זרע יפת זכה לכבוד רוחני גדול זה בימי קדם.
דוגמא אחרת: נבואת יצחק שנאמרה לעשו: "ואת אחיך תעבוד, והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך" (בראשית כ"ז, מ'), באה לידי מימוש בימי דוד, שלמה ומלכי ישראל הצדיקים, כאשר אדום היה למס עובד. לעומת זאת, כאשר חטאו ישראל, מרד אדום והמליך מלכים (מלכים ב', ח').
דוגמה אחרת: ההבטחה שנתן ה' על אודות ישמעאל: "כי לגוי גדול אשימנו" (בראשית כ"א, י"ח). הערבים, הטוענים כי הם צאצאי ישמעאל, הפכו לאחת האומות הגדולות ביותר בהיסטוריה, וכן לאחת האימפריות הגדולות ביותר, אימפריה שהתפשטה בזמנה על פני ספרד, צפון אפריקה וכל המזרח הקרוב.
יעקב אבינו שהתנבא: "לא יסור שבט מיהודה" (בראשית מ"ט, י'). נבואה זו התגשמה כאשר קיבל בית דוד (משבט יהודה) את המלוכה על עמנו לנצח, וכפי שהובטח לו: "ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך, כסאך יהיה נכון עד עולם" (שמואל ב', ז', ט"ז).
הנבואה "ואבדתם בגוים" (ויקרא כ"ו, ל"ח), התגשמה כאשר עשרת שבטי ישראל נשלחו לגלות, אבדו ולא נודע גורלם עד ימינו אנו.
עוד דוגמה: "יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך" (דברים כ"ח, ל"ו), וכן נאמר: "ישא ה' עליך גוי מרחוק" (שם פסוק מ'); נבואות אלו התגשמו כאשר באו הפולשים מבבל, שתוארה על ידי חזקיהו כ"ארץ רחוקה" (מלכים ב' כ', י"ד). הם הובילו את מלך יהודה ואת עמו לגלות בבל.
נבואה נוספת, אחת מנבואות רבות: "והפיצך ה' בכל העמים" (דברים כ"ח, מ"ד), וכן נאמר: "ובגוים ההם לא תרגיע" (שם פסוק ס"ה). נבואות אלו התגשמו כאשר עמנו נפוץ על פני כל קצווי תבל וגורש בנוסף לכך פעמים רבות מן האומות שבקרבם הוא גר.
דוגמה אחרת מצויה בברכת משה לשבט לוי: "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה; מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון" (דברים ל"ג, י"א). נבואה זו התקיימה בנצחונות הנסיים של החשמונאים, שהיו מבני לוי, וניצחו את הצבאות האדירים של האימפריה היוונית.
דוגמא נוספת אנו מוצאים בברכת משה לבנימין: "ידיד ה', ישכון לבטח עליו; חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן" (שם פסוק י"ב). נבואה זאת התגשמה כאשר הוקם בית המקדש על ידי שלמה המלך באופן שחלקו העיקרי של הבית נבנה בשטח בנימין.
עוד נבואה עוסקת בניצחונו של עם ישראל על אדום (במדבר כ"ד, י"ח). נבואה זו התגשמה בימי דוד והושלמה על ידי החשמונאים, כאשר הכניע הורקנוס את כל האדומים והרשה להם להוותר בחיים רק אם יתגיירו, צעד שהם אכן עשו (יוסיפוס, קדמוניות, ספר י"ג, פרק ט', א').
הנבואה (במדבר כ"ד י"ז) "וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב", התגשמה בימי דוד.
נבואת ישעיה: "ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען… עיר ההרס יאמר לאחת. ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים" (ישעיה י"ט י"ח-י"ט), התגשמה (כמובא במסכת מנחות דף ק"ט), כשש מאות שנה לאחר מכן כאשר בנה חוניו את מקדש ה' בהליופוליס (עיר השמש). ישעיה ניבא גם את שם העיר (עיר החרס: עיר השמש) וגם את חורבנה (עיר ההרס) שאירע 343 שנים לאחר שנבנתה. היא נחרבה על ידי הרומאים ביסודיות כה גדולה, עד 'כי לא נותר ממנה ולו גם סימן' (יוסיפוס, מלחמות, ספר ז', פרק י', ד').
הקללה על בית עלי (שמואל א' ב', ל"ג) שימותו בגיל צעיר התגשמה גם היא. אפילו בימי רבא ואביי, 1200 לשנים לאחר ימי עלי, מעיד התלמוד על העובדה שבני משפחה זו מתו בצעירותם (מסכת ראש השנה דף י"ח).
נבואת משה כי ישראל יחיו בדד (דברים ל"ג, כ"ח) ונבואת בלעם כי ישראל ישכון בדד, ולא יימנה בין אומות העולם (במדבר כ"ג, ט') התגשמו במלואן. יוסיפוס תיאר באופן זה את אבותינו: 'איננו נהנים לא ממסחר ולא מהתערבות עם אנשים אחרים הנובעת מן המסחר; אבל ערינו רחוקות מן הים… לא הזדמן לנו בימי קדם להתערב בין היונים… גם אבותינו לא עסקו, כמו שעשו אחרים, במעשי שוד; הם גם לא עסקו במלחמות לא להם כדי להתעשר… מה הפלא איפוא שעמנו לא היה ידוע לרבים מן היונים… מאחר והיינו כה מרוחקים מן הים ובעלי צורת חיים מיוחדת לנו!' (נגד אפיון, ספר א', י"ב). הוא כותב שגם כאשר אנטיוכוס הסכים להפסיק את מלחמתו נגד היהודים בתנאי שימלאו מספר תנאים, כולל כניסת חיל המצב שלו לעיר, קיבל יוחנן הורקנוס את כל התנאים, אך לא הסכים להתיר את כניסת חיל המצב, "כי אין הם יכולים להחבר עם אנשים אחרים" (קדמוניות, ספר י"ג, פרק ת', ג').
היהודים שחיו בבבל תחת שלטון פרס, היו עם שחי כמעט לבד, כשראש הגולה נחשב כשליטם במשך קרוב ל- 900 שנה מאז חורבן בית שני.
יהודים חיו מאוחר יותר במשך מאות שנים בגיטאות אירופה באופן נפרד מהגויים. גם לאחר מכן במזרח אירופה הם חיו בערים כל-יהודיות. נבואה זו של בידוד התגשמה גם בתחומי הלשון והלבוש.
נבואה בולטת ביותר היא: "אשר יצוה (אברהם) את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה'" (בראשית י"ח, י"ט). היהודים הם העם היחיד בעולם ששימר את דתו ללא שינוי במשך זמן כה רב. כל הדתות הקדומות או שהן נזנחו לחלוטין או ששונו במידה כה גדולה עד שהינן שונות לחלוטין ממה שהיו במקורן. זו היא גם הגשמת הנבואה: "וגם בך (משה) יאמינו לעולם" (שמות י"ט, ט'), שפירושה הוא שהיהודים לא ינטשו לעולם את אמונתם בתורה שניתנה באמצעות משה. נבואה זהה נוספת היא: "לא ימושו דברי אלה אשר שמתי בפיך מפי זרעך ומפי זרע זרעך, אמר ה', מעתה ועד עולם" (ישעיה נ"ט, כ"א).
דוגמאות אלו הן אך מעט מזעיר מנבואות רבות מאד בכתבי הקודש שאפשר להבחין בהתגשמותן. הנבואות החבויות בתוך המלים הן רבות מספור.