הדרך למיגור  הקנאה היא ההכרה בקיומה ופיתוח רגשות אהבה כלפי זולתנו. בכוחה של האהבה למגר את הקנאה ואת צרות העין.

בשל ההערכה היתירה שאנו מייחסים לעצמנו, קשה לנו לעתים תכופות לקבל בשוויון נפש את היחס הטוב או את דברי השבח הניתנים לזולת. במקרים אלו עלול להתעורר כעס בעקבות הקנאה הקשורה גם היא לגאוה פגועה. מדוע, אנו חושבים לעצמנו, זכאי פלוני ליחס טוב או לשבח, ואני לא? נדמה לנו, שהמשבח אינו מעריך אותנו, כשם שהוא מעריך את פלוני.

זאת ועוד, באותו פלוני, שזכה לשבחים, מתחרה עמנו בתחום מסויים, הופכת הפגיעה לעמוקה יותר. התחרות הופכת אותנו לרגישים יותר. חז"ל אמרו ש"כל אומן שונא את בני אומנותו" – אומן סבור שלולא מתחריו, היו הכל משוכנעים שהוא הטוב ביותר, ולכן הצלחת המתחרה שלו נתפסת כפגיעה במעמדו האישי.

לעתים קרובות הבעל מקנא באהבת אשתו להוריה, לכן הוא עלול לכעוס עליה אם היא תהלל את הוריה בפניו. ראוי לציין, שהאדם עשוי לקנא אפילו בבנו או בבתו, אם הוא מרגיש, למשל, שאשתו מקדישה לתינוק תשומת לב רבה יותר מאשר לו.

דרך פשוטה להתגבר על הקנאה היא להודות בקיומה. הבנת חוסר הבגרות שבקנאה מחלישה את עוצמתה. האדם יכול להלחם ביעילות בקנאה, באם הוא יעורר בלבו רגשות אהבה כלפי נושא קנאתו. ניתן להגיע לכך על ידי התבוננות בכל הטובות שגמל עמו האדם שהוא מקנא בו או במעלותיו הנפשיות. האהבה מניעה את האוהב להיטיב לנאהב ולהעניק לו טובה. כאשר רגשות אלו של נתינה פועמים בלב, אין מקום לקנאה, כי הקנאה מעוררת רגשות של נטילה ודוחפת אותנו ליטול מהאדם בו אנו מקנאים. כאשר אנו כועסים על מישהו, למעשה, בתת-ההכרה אנו מעוניינים לסלק אותו מעולמנו. אולם אם נצליח לעורר בלבנו רגשות אהבה כלפיו, נצליח לבטל גם את הרגש השלילי הנמצא בתת-ההכרה שלנו וגם את הכעס עצמו.