חמישה חומשי תורה מהווים את התורה שבכתב שנמסרה לנו ע"י הבורא במעמד הר סיני. יחד עם התורה שבכתב ניתנה לנו במעמד הר סיני גם התורה שבע"פ. התורה שבע"פ היא ההסבר והביאור של התורה שבכתב.
חשוב להדגיש שהתורה שבכתב נכתבה בקיצור רב, בתמציתיות ובצורה מרוכזת. לעתים רמז דק בפסוק כולל בתוכו מסרים רבים, הלכות ופרקי הגות.
ניקח לדוגמא את הקונטרס "איילת השחר" שחיבר המלבי"ם, מפרש התורה הנודע. בקונטרס זה מובאים תרי"ג (613) כללים המבוססים על הדקדוק העברי. על פיהם ניתן להעמיק בהבנת הפסוקים, לדייק בהם ולשאוב ידיעות רבות.
למערכת זו של התורה שבכתב מצטרפת התורה שבע"פ שניתנה גם היא, כאמור, במעמד הר סיני. היא מרחיבה את היריעה, מבארת את ההלכות ומבהירה אותן. ללא הסברי התורה שבע"פ היו נותרים חלק מדברי התורה שבכתב כספר החתום. לדוגמא:
מצות הנחת תפילין מופיעה בפסוק: "וקשרתם לאות על ידך, והיו לטוטפות בין עיניך". עפ"י דברי הפסוק לבדו היה חסר לנו מידע נרחב: לא היינו יודעים כיצד מכינים את התפילין, אלו פרשיות מהתורה נמצאות בתוך בתי התפילין, כיצד מניחים תפילין ועוד ועוד. באה התורה שבע"פ ולימדה אותנו כשלושת אלפי הלכות (!) הקשורות ישירות לנושא זה. עתה יודעים אנו לקיים מצוה זו כהלכתה על כל פרטיה ודקדוקיה.
התורה שבע"פ עברה במסורת מדוייקת מאב לבנו ומרב לתלמידו. לאחר חורבן בית המקדש השני נכתבו כלליה של התורה שבע"פ במשנה ובתלמוד, ואנו הוגים בדברים אלו ומקיימים את המצוות על פיהם.
חשוב להפנים שהתורה שבע"פ אף היא ניתנה במעמד הר סיני מה' נותן התורה. ללא דבריה היינו מגששים כסומים באפילה. אין כל אפשרות לחיות עפ"י התורה שבכתב ללא הסברי התורה שבע"פ.
לאורך כל הדורות קמו קבוצות קטנות כצדוקים, בייתוסים ועוד, שניסו לחיות שלא על פי הדברים שהועברו אלינו בתורה שבע"פ, אלא עפ"י פירושים שבדו מליבם. קבוצות אלו התפוררו במהירות, ונעלמו לחלוטין מעל בימת ההסטוריה. חוט השידרה של עם ישראל, הבסיס המרכזי שלו, הינו החלק הקשור בקשר בל יינתק לתורה שבכתב ולתורה שבע"פ כאחד. רק לשילוב זה יש קיום נצחי. רק באמצעותו ניתן לשמר את הרוחניות, לחיות על פיה ולהעבירה בשלמות לדור הבא