יורשה לנו לענות תשובה מבוגרת והשקפתית לנושא זה, מבלי להתייחס לנושא זריקת האבנים שהינו ילדותי, זניח והפך לסמל נדוש בויכוחים שטחיים.
ההשקפה הדתית הכוללת רואה את עם ישראל כולו כיחידה אחת הקשורה יחד בליבה ובנפשה. כל יהודי, באשר הוא, חשוב ואהוב. העזרה ההדדית והנכונות לסייע, לעתים מתוך הקרבה, נובעות מאותו פן רוחני ששמו: אהבת ישראל.
אהבה זו, הקיימת גם ללא היכרות אישית, מביאה לכך שכאשר יהודי חוטא, נצבט לבו של יהודי אחר, שהתורה והמצוות יקרות ללבו. שומר המצוות חש שכל מצווה היא פנינה יקרה. מסיבה זו הוא מצטער מאד על ההחמצה, על האוצר היקר המושלך ע"י יהודי שנטש את המצוות, ומונח כאבן שאין לה הופכין.
דברים אלו קשורים לתחום הלב פנימה, ואינם קשורים כלל ל… זריקת אבנים. ההתייחסות לחילול שבת היא בעיקרה תחושת עצב הנותרת בפנימיותו של הלב היהודי, ואינה ניכרת כלפי חוץ.
יחד עם זאת קיימים שני תחומים בהם פועלים יהודים שומרי תורה ומצוות. פעילות זו הינה לגיטימית ומובנת, ולולא החיץ שגבה, לצערנו, בין חלקי העם, פעילות זו היתה אף אהודה.
התחום הראשון הוא הצביון הציבורי של החברה הישראלית. כל חלק בעם מנסה לשוות לתמונה הכללית של העם את הגוון שלו. הטבעת חותם על הציבור הינה מערכת גומלין מוכרת בהחלט. אנו סבורים, שמדינת ישראל כמדינה יהודית חייבת לשאת סממנים שייחדו אותה ויקשרו אותה לעברו של עמנו. ניתוק הקשר עם העבר הינו למעשה כריתת הענף שאנו יושבים עליו. אדגיש, אין כאן כניסה לרשות הפרט, אלא מאבק ציבורי לגיטימי על אופי האומה.
התחום השני הינו שמירת איכות החיים. כשם שלתושבי מפרץ חיפה מותר להאבק בענני העשן הנפלטים מבתי הזיקוק (דוגמא בלבד), כך מותר לתושבי שכונה דתית להשתדל שאורח החיים שלהם לא יופרע בצורה קיצונית, ושיתאפשר להם לחנך את ילדיהם לפי משאת נפשם. גורמים מבחוץ החודרים לתוככי השכונה, ומפירים את האיזון העדין שנבנה במאמץ של שנים, ראויים לגינוי. התקשורת בארץ, המתנגדת לדתיים באופן מובהק, שמחה להסתער על כל פירור מידע בתחום זה ולהפכו ל"חדשות לוהטות", אולם עקרונית פני הדברים הם בדיוק כפי התיאור המובא בשורות לעיל.
אנו מתפללים לה' ומייחלים לכך, שהעם היושב עמנו על פיסת ארץ צרה זו, ידע לפחות שיחסנו אליו נובע מאהבה, מרגש שייכות ומרצון לחיות יחד עמו חיים טובים יותר, חיים שתשרור בהם הבנה רבה לרובדי העם השונים.
