קיימות שתי דרכים מרכזיות שניתן להחדיר בהן את אהבת ה' ללב התלמידים.
הדרך הראשונה היא הדרך שהציע הרמב"ם: התבוננות בפלאי הבריאה. גם אברהם אבינו הגיע לאמונה בה' ולאהבת ה' ע"י העמקה בהתבוננות בהתרחשויות שחזה בטבע. חשוב להדגיש שבזמננו, למרות כל התקדמות המחקר המדעי, טרם נפתרו שאלות היסוד אודות סוד קיומו של היקום. ההשערות השונות, המועלות בעיקר בספרות הפופולרית, ולא בספרות המדעית אינן עוסקות כלל במקורו הראשוני של החומר, כלומר, בסודה של הבריאה עצמה.
כאברהם העברי בשעתו מסוגלים אנו כיום להשתומם מיפי הבריאה, מרוממות התופעות ומעוצמתן. כל אדם, שיתבונן בעיניים פקוחות בתופעות אלו, יתעוררו אצלו רגשות עמוקים המקרבים למקור העליון של הכוחות כולם. רגשות אלו מסייעים לו להתקשר למקור ההטבה והחסד ולדבוק בו.
רבים הגיעו לאהבה בדרך זו. אמנם, נכון, מרוץ החיים, הטרדות הבלתי פוסקות והעיסוקים הקטנטנים מסיחים את דעתנו מחזיון נשגב זה, אולם המתבונן בו, ימצא את מבוקשו!
הדרך הנוספת היא הכרת הטוב. אדם שיחדיר ללבו שכל מה שיש לו: העיניים, האפשרות לנשום, צלחת האוכל המוגשת לו, הכסא שהוא יושב עליו וכו' וכו' – כולם, כולם הינם מתנה ממרומים, ידע להעריך באופן נכון את מתנות הבורא.
ויותר מכך, אדם שיחוש שכל חייו נתונים בידו של מלך רם ונישא, לשבט או לחסד, אדם שידע בבירור שכל עתידו תלוי ברצונו של ה', אדם זה ידע להודות על כל אשר לו. האנוכיות מרחיקה מהאדם את האמונה ואת האהבה לה'. לעומת זאת, מידות הנפש הטובות ובעיקר מידת הענווה מקרבות את האדם לה' ומגדילות את הכרת הטובה שהוא חש בלבו לבורא.
בהתאם לכך, אם נעורר בלב תלמידנו רצון להתבונן בנפלאות הבריאה, וכן אם נטפח בהם את המידות הטובות, נפש הטובות, ובעיקר את מידת הכרת הטובה, הרי שצעדנו צעד משמעותי ביותר לקראת אהבת ה'.
אהבת ה' הינה מדרגה גבוהה מאוד בעבודה הרוחנית. הצליחו להעפיל אליה צדיקים גדולים שהקדישו שנים רבות מחייהם לעבודה רוחנית רצופה בעניין זה. אולם, למעשה, לכל אדם יכול להיות חלק במעלה נשגבה זו: הוא יחיה את חייו במדרגה גבוהה יותר. יחוש שהוא אוהב את בוראו ומכיר לו טובה על חסדיו התמידיים.
