כאשר הקב"ה מתגלה לנביא ומדבר עמו, הוא מטיל עליו שליחות למסור את דבריו לעם. בראש ובראשונה תפקידו של הנביא להוכיח את העם. הוא מסביר לאנשים מה תהיינה תוצאות מעשיהם, אם חלילה לא ישנו את דרכם. יחד עם זאת, אם ייטיבו את דרכם, תתבטל הגזירה, ומאורעות הפורענות המתוארים בנבואה, לא יתרחשו.
הנביא מוסר לעם בצורה מדוייקת את נבואת ה' כפי שניתנה לו. יחד עם זאת ייתכן שדברי הנבואה יובהרו במלואם רק לאחר זמן. דוגמה לכך אנו מוצאים בדברי ה' לאברהם אבינו: "ידוע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" (בראשית ט"ו, י"ג). נבואה זו נאמרה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. באותה שעה טרם היה ברור כיצד מחשבים את ארבע מאות השנים. נותרו שאלות רבות: ממתי יש להתחיל את הספירה של ארבע מאות השנים? האם במשך כל התקופה הזאת יהיו צאצאיו של אברהם אבינו עבדים בארצות אחרות או יהיו משועבדים רק לסירוגין? האם תתרכז הגלות במקום אחד או שהיא תתבצע על פני כמה ארצות? ועוד.
רק לאחר גאולת מצרים התברר, שהתקופה של ארבע מאות השנים התחילה בלידת יצחק. במשך תקופה זו עד הגאולה לא היה ידוע, שגם שבעים וחמש השנים, שיצחק גר בהן עם אביו בארץ כנען, נכללות בחשבון שנות הגלות, מפאת הצרות והטלטולים השונים שעברו עליהם.
כאשר הקב"ה חפץ שעם ישראל יבין את דבריו של הנביא בבהירות, הוא מוסר אותם באופן ברור, מצויים דברים רבים שה' רצה שיישארו לוטים בערפל. עם ישראל מאמין באמונה שלימה, שבבוא הזמן יימוג הערפל מעל כל המתרחש בעולמו של הקב"ה. אז יתגלה הפאזל של השגחת ה' בעולם במלוא הודו, וכל באי עולם יתפעמו מן הדיוק המוחלט המאפיין כל פרט ופרט במכלול זה.
נבואות רבות שנאמרו על ידי הנביאים עדיין לא התגשמו. עדיין נותר החלק האחרון והחשוב, הכולל את הנבואות על תקופת הגאולה השלימה עצמה. על תקופה זו התנבא גם בלעם: "אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב. דרך כוכב מיעקב, וקם שבט מישראל… וישראל עושה חיל" (במדבר כ"ד, י"ז). עדיין לא זכינו שיתקיים לנגד עינינו חזון אחרית הימים: "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ונישא הוא מגבעות, ונהרו אליו כל הגויים…" (ישעיהו ב', ב').
לנוכח דברי הנבואה שהתקיימו עד כה לפי התכנון המוקדם שנכתב בתנ"ך, חייבים אנו להסיק מספר מסקנות מעניינות: נוכחנו לדעת שנבואות אודות תופעות מפליאות בהיסטוריה התגשמו, אף שאיש לא היה מסוגל לחזותן מראש. תופעות אלו תוארו מראש על ידי הנביאים בשליחות הבורא. כל זאת מאמת את העיקרון המקודש, שהוא העיקר הראשון בשלושה עשר עיקרי האמונה: "שהבורא יתברך שמו, בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה, עושה ויעשה לכל המעשים". מי שמנהיג את העולם מסוגל גם לצפות מראש את אשר יתרחש בו.
זאת ועוד, ידיעות אלו שנמסרו על ידי הנביאים, מאמתות בקרבנו את האמונה: "שהבורא, יתברך שמו, מנבא את בני האדם, וכל דברי הנביאים אמת" – הנביאים הם שליחיו של ה', והם מגלים לנו סודות שנמסרו להם על ידי ה' כדי שיעבירו אותם אלינו.
שפע הראיות, המוכיחות שכל דברי התוכחה בהקשר לגלות התגשמו עד תומם, שבות ומחזקות בנו את התקוה והציפיה להתגשמות הנבואות על ימות המשיח, כפי שאנו אומרים בשלושה עשר העיקרים: "אני מאמין בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זאת אחכה לו".