מלך גדול, רם ונישא, הרחיב את גבולות ממלכתו, ועושרו גדל עד לאין שיעור. יכול היה להעניק לבני ארצו חיי רווחה ביד רחבה.
אולם אין זה הוגן להרעיף על הבריות רוב טובה ללא הבחנה. הן יש הראויים לה יותר, ויש הראויים לה פחות. יש נתינים חרוצים שהעושר יהיה להם לברכה ויוסיף תנופה לפועלם, ויש עצלים ונרפים, שהעושר ינוון אותם ואף ישחיתם.
מה עשה? קבע את מטהו בפאתי הממלכה והכריז: "כל מי שיבוא לפני המלך, יעשירהו המלך עושר רב!"
הנתינים הנאמנים, ברוב להיטותם, שכרו את הכירכרות ואת כל אמצעי התחבורה שעמדו לרשותם. כולם נהרו אל מטה המלך אשר בפאתי הממלכה. שמח המלך לקראתם שמחה גדולה, ערך להם משתה, האיר להם פנים והעשירם עושר רב.
לעומתם, היו רבים אחרים שאמרו לנפשם, ובמידה רבה של צדק: הרי אוצרותיו של המלך כה רבים ובלתי נדלים, מדוע איפוא עלינו להיות הראשונים? כשהגיעו לכיכר העיר, מצאו עגלות משא רתומות לסוסים עצלים. באין ברירה, שכרו אותן והתנהלו לאיטם בדרך העולה אל מטה המלך.
היו כאלו שאמרו לעצמם: למה למהר? הן לא נפסיד דבר. נהפוך את המסע לטיול מהנה, מסע רגלי להכרת הטבע. כיתפו תרמיל והחלו לצעוד להנאתם, עקב בצד אגודל, נהנים מרוח היום ומהדר היקום.
היה אחד שראה כרכרה הדורה, נוחה, רתומה לסוסים אבירים. עצר אותה והתמקם עליה בנוחות, מחייך בעליונות ובזחיחות דעת. הפרט השולי, שהמרכבה נוסעת לכיוון ההפוך, לא נראה בעיניו חשוב.
באחד הימים, ציוה המלך על כולם לעצור, לעמוד על עומדם: העושר והאושר ינתנו להם לפי דירוגם! אלו שמיהרו והזדרזו, יכתבו ויחתמו לאלתר בספר הזכרונות המיועד לרישום אישי מעלה.
השאר יתוגמלו לפי מיקומם, לפי המאמצים שהשקיעו ולפי זריזותם. נוסף לכך, תנתן להם ארכה של עשרה ימים כדי לשפר את מעמדם, לנסות ולהגיע. הסיכויים גדלו, אך מה יעשה זה אשר נוסע… בכיוון ההפוך?!
מובא בתחילת הפרשה: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם. ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם… מחוטב עציך עד שואב מימיך" (דברים כ"ט, י'). "היום" – אומר הזוהר הקדוש – כוונתו לראש השנה. כולם ניצבים ביום זה לפני ה', מגדול ועד קטון, מהזריז ועד העצלן. כולם יעברו בברית, מלבד החריגים:
"פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה, והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות ליבי אלך" (דברים כ"ט, י"ט). לדעתו, יכול הוא לבחור בכיוון אחר, לנסוע ליעד אחר. עליו נאמר בהמשך הפסוק: "לא יאבה ה' סלוח לו". ההולכים בדרך המלך, בדרך מלכו של עולם, יזכו לרוב טובה. לעומתם, הצועד לבדו, הבוחר בכיוון אחר, לא יוכל להגיע אל המטרה.
