קורח התקנא במעמדו של אהרן, ומה הועיל במשטמתו? האם הזיק לאהרן? האם פגע במשה? לא ולא, רק בעצמו, במשפחתו ובכל הנספחים אליו הוא פגע. חז"ל שואלים: "קורח, שפיקח היה, מה ראה לשטות זו?" כלום לא ידע שמשה רבינו שליח ה' הוא? מדוע יצא למלחמה שסופה האבוד ידוע מראש? התשובה היא, שאין שואלים שאלות על לוגיקה של מקנא! אכול הוא ברגשי קנאתו, עד שמוכן הוא להפסיד הכל, ובלבד שייפרע מזולתו. מפורסם הוא המשל אודות שניים שהלכו יחדיו, חמדן וקנאי. פגע בהם מלך ואמר להם: "יבקש אחד מכם דבר מה – ואתן לרעהו כפליים! מי מכם מוכן לבקש?" חשב החמדן: אם אבקש אני, אקבל רק חלק אחד. יבקש הוא – ואקבל כפליים! נמנע, ולא ביקש דבר. הקנאי חשב: אם אבקש אני, יקבל הוא כפליים! קינא מראש בחלקו העודף של חברו, ולא ביקש דבר… המלך שצפה זאת מראש, חייך וביקש להמשיך בדרכו. ראה זאת הקנאי וקרא ברגע האחרון: "אדוני המלך, יש לי בקשה!" עצר המלך, והיטה את אוזנו. אמר הקנאי: "אדוני המלך, צווה נא לנקר לי עין אחת!"… זו היא דרכו של קנאי. מסכים הוא שינקרו את עינו האחת, ובלבד שינקרו לרעהו שתיים! הקנאה היא רק דוגמה. התאווה והכבוד, מידות המוציאות את האדם מן העולם, אינן מביאות את האדם למטרתו. המבקש לספק את תאוותו, כמוהו כשותה מים מלוחים, מגביר הוא את הצימאון שבעתיים! להיגיון קשה מאד לעמוד כחומה בצורה מול מידות הנפש והתאוות, כפי שאמר אותו חולה סוכרת: "יש לי את כל הטעמים שבעולם להמנע מאכילת ממתקים, אך טעם הממתק מכריע את כולם"… כך הם פני הדברים גם בתחום הכבוד. כמה מתבזים עבורו בני האדם? כמה אנשים מאבדים את ערכם בעיני הבריות ברדפם אחריו? זאת, נוסף לעובדה שלא ישיגוהו, כי הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו… למעשה, במידות כולן, אין לבקש היגיון. ניטול דוגמה: מי אינו חפץ בשלום בית. מי אינו יודע ש"אם אין שלום, אין מאומה", ומי אינו יודע שהריב דומה לסכר מים. כאשר ניבע בו סדק, עוד ניתן לטייחו, כאשר הסדק מתרחב, דרושים מאמצים לאוטמו, אבל כשיקרוס, יבוא השיטפון… כאשר אדם שומע טרוניה, כשמוטחת האשמה ונוצר סדק בסכר – האם ממהר הוא לטייחו, לאוטמו? או אולי כרפלקס מותנה – משיב הוא שבעתיים ומניע את הגלגל…? קריאת פרשת קורח מהווה הזדמנות להתבוננות במידות הנפש, בטובות ובגרועות, באלו שיש לאמצן ובאלו שיש להרחיקן. חיים המלווים במידות טהורות – חיים מאושרים הם, ללא מחלוקות, ללא סיכונים וללא אדמה הפוצה את פיה כדי לבלוע את בעלי המחלוקת…