במוצאי יום טוב ראשון של פסח, החלה הספירה הגדולה – הספירה קדימה:
"וספרתם לכם ממחרת השבת… עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום" (ויקרא כ"ג, ט"ו-ט"ז). בתקופה שממוצאי יום ראשון של פסח ועד ערב לפני חג השבועות מקיימים מצווה זו של ספירת העומר. כל אדם מישראל מברך אחר תפילת ערבית – ברכה על ספירה זו, ואומר בפיו את המספר הסידורי של אותו יום.
משמעותה של ספירה זו – נקיטת עמדה ברורה כלפי המושג חירות וכלפי משמעותה העמוקה של עצמאות עמנו.
בני ישראל יצאו ממצרים בפסח. לאחר מאות שנות סבל, שעבוד וגלות, נשמו מלוא הריאות חירות. אולם מיד, למחרת יום הגאולה, בעוד שכרון החופש מסחרר, מודיעים להם: לאט לכם! המטרה עדיין לא הושגה! טרם הגעתם אל המנוחה ואל הנחלה. החופש שהושג, אינו סוף הדרך, כי אם תחילתה.
עתה, הינכם בדרככם להר סיני. שם תקבלו עליכם את עול החוקה האלוקית, שם תזכו לחירות הרוחנית.
הספירה באה להחדיר רעיון זה אל התודעה. מטרתה, להגן על העם מפני העייפות המכרסמת בלב כל עם המדמה, שבחירותו מעול זרים כבר הושגה מטרתו העליונה. הספירה הינה ריענון של שאיפת הגאולים, לבל יסתפקו במינימום שהושג, כי אם ימשיכו לחלום, ללחום ולהאבק על המקסימום.
כוונתנו למאבק על התפתחותו הרוחנית של העם, על העלאת איכותו המוסרית. כך סופו להגיע אל האושר הנכסף. על כן, בכוחה של ספירה זו, לקרבם לא רק פיזית, כי אם בעיקר נפשית, אל מעמד מתן התורה. לא רק אז, במדבר, כי אם בכל דור ודור.
כאסיר בבית כלאו, הסופר בכליון עיניים את הימים עד ליום שחרורו, כך ספרו בני דור המדבר את הימים עד ליום בו יזכו לעבוד את האלוקים למרגלות הר סיני. בספירה זו, הפך חג הפסח למבשרו של חג השבועות.
ימי הספירה הללו מהווים ימי גשר וקשר בין שני חגים אלו. הספירה מאחדת אותם ומלמדת שלא ניתן להפריד בין גאולה גשמית, ארצית, לבין גאולה רוחנית. אין הראשונה קיימת בלעדי רעותה. עצם קיומה של הגאולה המדינית נתון בסכנה, אם הגאולים יראו במסגרת החומרית את תכליתם הסופית, את חזות הכול.
מהפכות רבות שקעו בגלל עייפות גיבוריהן, אלו שהאמינו כי הגיעו לסוף הדרך, ואין עוד אל מה לשאוף. יציבותן של מדינות רבות, שזכו ביום מן הימים לעצמאות, התערערה, כאשר התברר שמאבק עקוב מדם על השלטון, נותר המטרה האחרונה של המשחררים. שום חזון, שום ייעוד לא הונח ביסודו של שחרור זה.
ספירת העומר רואה איפוא ביציאת מצרים שלב בלבד. אמנם, שלב חשוב ביותר שלא ניתן בלעדיו, אך, לעולם לא ניתן להחליפו בסולם עצמו, סולם העליה הרוחנית. השלמות האנושית הגלומה בתורה שניתנה בחג השבועות – היא היא שלימות הגאולה.
