כבר בצאת יעקב אבינו מבאר שבע לחרן היתה קומתו הרוחנית נשגבה ביותר. בחלומו, ראה יעקב סולם מוצב ארצה, ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. המלאכים התמלאו השתוממות למראה האדם השלם, הוא יעקב אבינו. אפילו הם חפצו להביט בדמות כה נעלה.
לאחר עשרים שנה, כאשר חזר יעקב מחרן לארץ ישראל, גבהה קומתו עד לבלי הכר. הוא לא איבד מאומה מעצם דרגתו שהשיג בעמל רב בארץ הקודש. דמותו הרוחנית אף התעלתה והתקדשה באותן שנים ביתר שאת.
מאבק יעקב אבינו מול המלאך היה התמודדות בין כוחות שקולים. זה היה מאבק איתנים בין מלאך שנשתלח משמי מרומים, לבין מלאך בלבוש אנוש, שרגליו מוצבות ארצה, אך ראשו מגיע לשמים.
המאבק הוכרע בנצחונו המוחלט של האדם. שרו של עשיו עצמו הודה בעליונות יעקב, כנאמר: "וירא כי לא יכול לו" (בראשית ל"ב, כ"ו). המלאך נוכח שאינו יכול לגבור על יעקב אבינו. דבקותו הבלתי פוסקת של יעקב אבינו באלקים, היא זו שהעלתה אותו לרמה כה גבוהה.
באותה שעה ביקש המלאך מיעקב שישלחנו, כי הגיע זמנו לומר שירה במרום. יעקב התנה זאת בכך, שהמלאך יודה על זכאותו בברכות שנתברך בהן זה מכבר.
ואמנם, המלאך נאלץ לאשר שהברכות מגיעות ליעקב, ואף הוסיף לברכו: "ויברך אותו שם" (בראשית ל"ב, ל').
בשעה שניצח יעקב את המלאך, הוא זכה לתוספת שם: "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל" (בראשית ל"ב, כ"ט). משמעות השם שנתווסף ליעקב נתפרשה בפי המלאך: "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל". שם זה מוכיח את עליונותו המוחלטת של יעקב אבינו. כה נשגבה היתה דמותו של יעקב, מלאך בלבוש אדם שניצח מלאך ה', עד שממרחק של דורות אנו מסוגלים רק לחזור על הדברים, לחוש בשגב שבהם, ולידע עד להיכן מסוגל בן אנוש להגיע.