מוצגת כאן זווית ראיה על עולם הגמול ועל דרך הנהגתו של הבורא עם בריותיו.
אדם שידו פתוחה והוא חש בלבו את מצוקתם של העניים ושל החולים וההדווים – "מחוסן" במידה ידועה מפני בואן של צרות ומחלות לגבול נחלתו. זכות המצוה מגינה עליו, ומשמים חופפים עליו מפני פגעים בלתי רצויים.
לעומתו, מי שידו קפוצה ודלת ביתו חסומה בפני דלים ורשים, עלולות חס ושלום צרות שונות לפקוד את ביתו. אותה הגנה המושגת ע"י קיום מצות הצדקה, נעדרת מביתו.
ה' נוהג עם האדם בהנהגה המכונה "מידה כנגד מידה". מי שמיטיב – מיטיבים עמו ומשפיעים עליו שפע טובה מאוצרות האין סוף שמפתחותיהם מסורים בידיו של בורא העולם ומנהיגו.
