הנכס היקר ביותר הנמצא ברשותו של האדם הוא הזמן.
רגעיו הבודדים של הזמן, בהצטרפם יחד, מהווים את עצם חייו של האדם.
למרות האוצר יקר הערך שהאדם ניצב בפתחו, לעתים קרובות האדם אינו חש כלל שאוצר לפניו. זמנו אינו מנוצל, ולעתים הוא אפילו אובד כליל.
מצויים אנשים שכל רגע יקר להם מאד והם מפיקים ממנו את המרב. על אברהם אבינו נאמר בתורה: "ואברהם זקן בא בימים" (בראשית כ"ד, א'). מבארים שכוונת הפסוק היא שאברהם בא לבית דין של מעלה עם כל ימיו. לכל רגע בחייו הייתה משמעות, כל רגע נוצל עד תום, ימיו לא אבדו, אלא הצטרפו לאוצר הגדול שהוא אגר כל ימי חייו.